שובי שובי השולמית · פרק ג׳, כ׳

אבל הענין הוא כמו שאמרתי כי כל הנמצאים הם מושכלים ומצויירים בידיעתו בציור אחד פשוט בתכלית הפשיטות אשר איך הציור ההוא דבר אחר זולת עצמותו הפשוט, כי הוא היודע הוא הדעת והוא הידוע, וזה הציור המושכל הוא מה שאומרים המקובלים על הספירות העליונות שהם סבת כל הנמצאים היו מתייחדים איש באחיו כולם בעצמותו בלי שינוי, וכמו שצורת הבית אשר בשכל האומן הוא סבה למציאותם מחוץ לשכל, כמו כן המציאות המושכל אשר לספירות בידיעתו הוא סבת המצאם וקיומם, כי הספירות וכל הנמצאים ממנו נמצאו ונתפשטו, ואין הכוונה לומר שנתפשטה ידיעתו ונפרדה ממנו ח״ו, שהרי אין ידיעתו ענין אחר זולת עצמותו הפשוט, ומה שהוא עצמותו מעולם לא יהיה נפרד להיות אצילות כי אחדותו אינו מתחלק לחלקים ח״ו, אלא הענין הוא שבין ספירות א״ק בין ספירות עולם האצילות כולם הם מחודשות נתחדשות ממנו בחידוש גמור, ולא שיצאו ממנו אלא שנתחדשו מאמתת עצמותי, ופירוש הענין הוא כמו שכתבו הקדמונים וכן איתא בתיקוני זוהר חדש שהוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר דבר, ורצו במשל הזה להודיענו שהספירות נמצאו ממנו ומכוחו כמו נר המודלק מנר, שהנר הב׳ נמצא מכח נר הראשון, וגם הודיעונו בזה שהם מחודשות כמו שהנר הב׳ מחודשה מציאות מחודש, וגם הודיעוני שאינם חלק מעצמותו שהרי אמרו ואין הראשון חסר דבר, באלו הג׳ ענינים המשילו המשל הזה והוא אמת קבוע יכזיב, וכאשר האריך בזה הרמ״ק ז״ל בס׳ אלימה.