שובי שובי השולמית · פרק ב׳, מ״א

שוב שנית אומר אליך אחי וראש, שאם תרצה לברוח מן הגשמיות, צריך שתברח מללמוד תורה שבכתב שנתנה על ידי מרע״ה מפני שהיא תגשים את הבורא יתברך באמרה וירד ה׳ ויעל ה׳ וינחם ה׳ וירח ה׳ וכדומה לזה הרבה ויהי גשם גדול, ויותר מהמה בני אומר לך שלפי זה צריך אתה לברוח מקיום כמה מצוה בתורה, יען כי שרשם גשמיות ועל יסוד הגשם נבנו כמו מצות שבת שרשה ויסודה הוא מאמר הכתוב כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי, וכלום יש הגשמת הבורא יותר מזה, ולפי דבריך חלילה לך לשמור את יום השבת כדי שלא תפול בהגשמה, ברח דודי ודמה לך כי כונתך לטובה ומחשבתך רצויה כי על כן קדמת לברוח מלמוד חכמת הקבלה בחשבך כי כונתך רצויה, אך אמנם אם חכם אתה ראוי לך להזהר מאד מלחשוב שהבורא יתברך עשה מלאכה בששת הימים והיה עיף מן המלאכה, והוא יגע ורפה ידים ח״ו וינח ביום השביעי וינפש מיגיע כפו, חלילה לך ממחשבה זו, אבל תאמין כי בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע בששת הימים אף לא ביום השביעי שבת וינפש מן העבודה ח״ו כי בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, וכל מעשה בראשית נמי מאמר הוא, ובכל זאת תקבל שבת בשמחה ובפנים יפות, לא שתרחק קבלת שבת מיראת ההגשמה, כן אחי הדבר ממש בלימוד הקבלה אשר לבך יהגה אימה מההגשמה, אימתה זו לא הבעתך ואל יעצרכה הגשם, ומה מאד הזהיר הזוהר על לימוד פנימיות התורה כדאיתא בתיקונים וז״ל ומהאי חיבורא דילך יתפרנסון כמה עילאי לעילא עד דאתגלייא בסוף יומיא לתתא דבגיניה ושבתם איש אל אחוזתו עכ״ל.