שובי שובי השולמית · פרק ב׳, מ׳

ובכן לא יזיק כזאת לחכם כי יסיר תיכף כל מלות הגשמיים ופשט את בגדיו החיצונים וידחה אותם מפתחי לבבו החוצה, והפנימיות אשר ימצא תחת לשונו הגשמיי ויבין דבר מתוך דבר יקחנה לו ויקבלנה בשמחה דבה להתענג על ערבים בתוכה ולפנק עם רוב נועם ויופי קדשי קדשים התוכיות, ומי שמתיירא את הלבוש ואת הכסות הגשמיי אשר עליו ממעל לו אי אפשר לו להשיג הפנימיות הנחמדים מפז לעולם, משל למה״ר למרגליות הנמצא בעומק המים בנהרות וימים כידוע, ויש בני אדם מלומדים על זאת לרדת בעומק המיס מתחת ויודעים להזהר בנשימתם שלא יכנום מיה באפם ובפיהם בעזר מצנפת עור שעל ראשם, והמה מתעכבים שם ולוקטים המרגליות ובעוד שהם לוקטים נזהרים בנפשם ומשמרים עצמם מן המים, ובעלותם ליבשה זורקים מעליהם כל חלקי המים אשר על גופם ומתנגבים מהם ומתענגים על רוב המרגליות היקרים אשר מצאו תחת המים ומשם נתעשרו, אך כל איש ירא מן המים וברוח, לעולם אי אפשר לו להשיג מרגליות וימות בדלות ובחוסר כל, ככה ממש הדבר עם חכמת הקבלה כי ברח העם בראותם בספרי הקבלה תיבות ועניינים מוגשמים וכל אשר ברחו לא ראו טובה וחמדה גנוזה בתוכה מימיהם, אך חכם מה הוא אומר האיש כמוני יברח והוא ידע להזהר ונכנס בשלום שבחוץ ויוצא בשלום שבפנים, כי בדעתו להפשיט החומריות הגשם חלף הלך לו, ואת יקר תפארת הפנימיי יהיה לו.