שובי שובי השולמית · פרק ב׳, ל״ט

והנה החכם הישר בעל ספר הברית ז״ל במאמר ד׳ פרק י״ד בח״א כתב וז״ל יש אנשים אינם רוצים לעסוק בלימוד זה (הוא חכמת הקבלה) כי עליהם אימתה ופחד פן יפלו ברשת ההגשמה כי כל ספר מספרי הקבלה אשר יפתחו יראו בו כל העניינים מגשמים כספירות עשר לא פחות ולא יותר, התלבשות ואורות וכלים ושברי כלים וצינורות וקטנות ויניקה וגדלות וכדומה, והעם מרעידים על הדבר ומהגשמים, והנה הנס מפני הפחד של ההגשמה יפה עושה אשרי העם הבורחים מקול המון הגשם, אפס כי הבריחה טוב לאינו מבין אשר לא ידע להזהר ולשלול הגשמיות מן הדברים הרוחניים ולא יוכל להפשיט כתונת עור החיצוני מן האור הפנימי, לא לחכמים כי לא יזיקו מלות הגשמיים לחכמים יודעי העתים בעניינים האלה, כי כבר בקיאים הם בהתפשטות הגשמיות מן הרוחניות ועורם מעליהם יפשיטו, כי אי אפשר ללמוד וללמד בזה העולם סודות הרוחניים העומדים ברומו של עולם העליון כי אם דוקא בדברים ועניינים גשמיים אחר שהדברים יוצאים מפה גשמיי ונכנסים לאזן גשמיי ונכתבים בקולמוס גשמיי על נייר גשמיי, לכן דעת לנבוך נקל שיצטרך כל עניין רוחניי להתעטף ולהתלבש תוך איזה עניין גשמי, כי לא היה גשם בארץ אשר אין לו דוגמא למעלה בעולם העליון, יען כי עולם הזה הוא חותם ודפוס כל העולמות העליונים, ובפרט האדם באדמה כי בצלם אלהים עשה את האדם ומבשרו יחזה אלוה, וכאשר הנשמה הרוחנית מתלבשת בגוף גשמיי אשר ודמה לה ברמ״ח איברים, ובזולתו אי אפשר לה להתקיים בזה העולם, כך אי אפשר לסודות העליונים לבא להתגלות בזה העולם מבלי כסות ולבוש חיצון ולא עליהם יהיה הגשם, ולכן רשב״י ע״ה כשרצה ללמד לתלמידיו סודות רוחניים מלובשים במלות גשמיים, פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר בסתרו של עולם, ובזה הזהירם על התפשטות הגשמיות מן הרוחניות בלימוד ההוא, ובהיות שומעים את הקולות הגשמיים יהיה דעתם אך לפשט הגשמיות מן הרוחניות.