שובי שובי השולמית · פרק ב׳, ל״ז

והרוצה לעמוד על בירורי תשובת קושיא זו יסתכל בפ׳ בא דף מ״ב ע״ב בר״מ בענין המשל ההוא איך המשיל העשר ספירות אל בחינת המקור הנובע מן התהום ואח״כ יוצא ממנו מעין ואח״כ המעין נמשך כעין ים ואח״כ מן הים נמשכים לחוץ ויוצאים ז׳ נחלים, באופן שעם כפי הסתכלות ענני האדם יראה קץ וסוף וגבול ומדה אל כל בחינה מהם, איננו כך, אלא בבחינת הכלים אשר בתוכם נגבלים המים ונכנסים בתוכם, אבל המים עצמם אין להם שיעור כי דבקים הם במאצילם שהם התהומות אשר משם נמשכים ויוצאים, ועיקר בחי׳ המדה והמספר איננה רק בבחינת הכלים בעצמה אשר לא יכילו מים יותר משיעורם, אבל המים אשר בתוכם אין להם קץ ותכלית ואין להם סוף, וז״ל המאמר הנז׳ ובגין דא אמר ואל מי תדמיוני ואשוה ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו וכו׳ (לשון המאמר העתקתיו לקמן בפתיחה שלישית) הרי מפורש היטב כל מה שאמרנו לעיל.