גם שים עיניך ולבך אל מ״ש רבינו ז״ל בשער ההקדמות ואע״פ שהעתקתי לשונו בשפר הזה בפרקים, עכ״ז אעתיק מלשונו מה ששייך לדברים שאנו מדברים בהם בפתיחה זו הב׳, וז״ל ובהקדמה זו יתבאר לך ענין פסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו, אשר כל החכמים הפשטנים והחוקרים נתערבבו בענין זה, איך יסבול הדעת לומר שיש ח״ו ציור אדם במדות קצובות, והרי הקב״ה אין לו גוף וכח בגוף ואין לו לא ראשית ולא אחרית, וכמעט מונעים עצמם מלעסוק בחכמת ספר הזוהר מפני קושיא זו המערבבת שכלם, ואמנם אצל היודעים בחכמה זו עליהם נאמר אשר יומרוך למזימה ומסירים השגחתו יתברך מעל ברואיו ח״ו בדברים האלה, אבל אנו אין לנו אלא שהעשר ספירות יש להם מדה קצובה לכל אחת מהם ומספר קצוב כדי שיהיה להם בחינת השגחה קצובה בתחתונים כפי הצריך להם וזה מוכרח, וכמו שנתבאר במאמר פנחס שזכרנו (העתקתי לשונו לקמן בפתיחה שלישית) ואמנם אם ח״ו היו העשר ספירות בלתי מתקשרים ונאחזים עם הא״ם דרך הקו ההוא הנז״ל אז היה ח״ו כדבריהם ולא היו נקראים בחי׳ אלהות אלא היו נבראים, אמנם נהייתם קשורים ונאחזים בו דרך הקו ההוא כשלהבת הקשורה בגחלת כנזכר בס׳ יצירה פ״ק א״כ הוא והם הכל אחד וגם הם בשם אין סוף יקראו.
שובי שובי השולמית · פרק ב׳, ל״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1911
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שובי שובי השולמית, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
