שובי שובי השולמית · פרק ב׳, ל״ה

עוד כתב הרמב״ם ז״ל הוא היודע והידוע והדיעה עצמו הכל אחר, ודבר הזה אין כח בפה לאמרו ולא באוזן לשמוע ולא בלב האדם להכירו על בוריו, כי הקב״ה מהותו ועצמותו ורצונו ודעתו הכל אחד ממש, ואין דעתו דבר נוסף על עצמותו כמו שהוא בנפש האדם שדעתו הוא נוסף על עצמותו ומורכב בו, שהרי כשהאדם לומד ומשיג איזה שכל, כבר היתה בו נפשו המשכלת בטרם שלמד וידע, ועכשיו ניתוספה בו ידיעה זו, ואין זו אחדות פשוטה אלא מורכבת, אכל הקב״ה הוא אחדות פשוט בלי שום הרכבה ורבוי כלל. וכשם שאי אפשר לשוה נברא להשיג מהותו, כך אי אפשר להשיג דעתו רק להאמין באמונה שלימה שהוא יחיד ומיוחד, ובידיעת עצמו מכיר ויודע הנמצאים כולם עליונים ותחתונים עד יתוש קטן שבעבור הארץ, ואין ידיעה זו מוסיף רבוי והרכבה, כיון שהוא רק ידיעת עצמו ולפי שזה קשה מאד לצייר בשכלנו, על כן אמר הנביא כי גבהו שמים מארן כן גבהו דרכי מדרככם ומחשבותי ממחשבותיכם וכו׳ ע״ש.