שובי שובי השולמית · פרק ב׳, ל״ד

והרמב״ם ז״ל בפ״א מה׳ יסודי התורה ה״ח כתב וז״ל והרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב״ה גוף וגויה שנא׳ כי ה׳ אלהיכם הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, והגוף לא יהיה בשני מקומות, ונאמר כי לא ראיתם כל תמונה, ונאמר ואל מי תדמיוני ואשוה ואלו היה גוף היה דומה לשאר גופין, א״כ מהו זה שכתוב במורה ותחת רגליו, כתובים באצבע אלהים, יד ה׳ עיני ה׳ אזני ה׳ וכיוצא בדברים האלו, הכל לפי דעתן של בני אדם שאינך מכירין אלא הגופות, ודברה תורה כלשון בני אדם, והכל כינויין הם, שנאמר אם שנותי ברק חרבי, וכי חרב יש לו, ובחרב הוא הורג, אלא משל, והכל משל. ראיה לדבר שנביא אחד ראה הקב״ה לבושיה כתלג חוור, ואחד ראהו חמוץ בגדים מבצרה, מרע״ה הוא עצמו ראהו על הים כגבור עושה מלחמה, ובסיני כשליח ציבור עטוף, לומר שאין לו דמות וצורה, אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה, ואמיתת הדבר חין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו, וזהו שאמר החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי המצא וכו׳, והואיל והדבר כן הוא כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי הנביאים הכל משל ומליצה הן, כמו שנאמר יושב בשמים ישחק, כעסוני בהבליהם, כאשר שש ה׳ וכיוצא בהן, על הכל אמרו חכמים דברה תורה כלשון בני אדם, וכן הוא אומר ראיתי אותם מכעיסין, הרי הוא אומר אני ה׳ שניתי, ואלו היה פעמים כועס, פעמים שמח, היה משתנה, וכל הדברים האלו אינם מצויין אלא לגופים האפלים והשפלים שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, אבל הוא ברוך הוא יתברך ויתרומם על כל זה עכ״ל.