ודע נאמנה כי המאמינים בעשר ספירות היותם מהות השם טועים טעות גדול וגמלו לנפשם רעה, ועל זה החרים רשב״י כד עאלו לאדרא דבי משכנא פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר וענו כולם אמן, והמתכוונים בתפלתם לשום ספירה לבדה עובדים ע״ז, והיינו ללא אלהי אמת, אלא צריך שיכוין אל המיוחד במציאותו ויבקש אותו דרך אותו מדה או אותו שם שהוא צריך אליו וכו׳ שיכוין משם אל המיוחד במציאותו יתברך, כי הוא אינו מכלל העשר ספירות אלא למעלה מהם מסתחר ברום חביון מתרומם לאין סוף לרוממותו, מתפלה לאין תכלית, ואליו העבודה והבקשה והתפלה ולא לזולתו ח״ו, ומעתה אחה המעיין השמר ולבך תשים לדעתי, וכל מי שיאמר לך הפך זה בענין הספירות לא תאבה לו ולא תשמע אליו וכו׳.
שובי שובי השולמית · פרק ב׳, ל׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1911
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שובי שובי השולמית, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.