שובי שובי השולמית · פרק ב׳, כ״ג

העיקר הששי רואה ואינו נראה, ר״ל שאינו מושג כלל כי עם היות שאנו יודעים שישנו וחוייב מציאותו, מ״מ אין אנו יודעים מה הוא, וכמ״ש האר״י זלה״ה בס״א ענף א׳ וז״ל הנה נודע כי האור העליון למעלה למעלה אין קץ הנקרא א״ם שמו מוכיח עליו שאין בו תפיסה לא במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר, והוא מופשט ומובדל מכל המחשבות וכו׳ עכ״ל, הרי בפירוש שאין הא״ס מושג ונתפס בשום מחשבה, ואפילו הספירות אין להם השנה כלל במהותו, וכמו שהאדם אינו מכיר מהות הנשמה שבו אלא יודע שהנשמה שופעת בו, כך אין הספירות מכירות בא״ס, אלא הם אליו כגוף אל הנשמה, יודעות הם שכחם ושפעם הוא ממנו, אבל אינם מכירות בו אלא פעולותיו, וזה עיקר האמונה שאין מי שידע אמיתת עצמותו אלא הוא בעצמו, מפני שאם נאמר שאמיתת עצמותו ידועה, יהיה לו תכלית וגבול, וגס אין לחלק השגה זו לחלקים ולומר שיהיה חלק מעצמותו מושג לזולתו, כי יתחייב ריבוי בעצמותו מבחינות שונות חלק מושג וחלק בלתי מושג, והוא ית״ש אין בו חלקים ולא בחינות אלא אחדות פשוט בתכלית הפשיטות, ולכן אם נאמר שנדע חלק נדע הכל, ומי שישיג מקצתו ישיג כולו, אך באמת שזה וזה נמנע הוא שא״א להשיג כלל.