שובי שובי השולמית · פרק ב׳, כ״ד

וזהו שאמרו בתיקונים דף י״ג רבון עלמין אנת הוא חד ולא בחשבן אנת הוא עלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין לית מחשבה תפיסא בך כלל וכו׳. ובזוהר חדש דף נ״ה אמר כל מחשבתין לאן למחשב ביה ולית חד מנייהו דידע לאשגא ליה וכו׳, הוא תפיס בכל מחשבתין ולית מחשבה ידיעא ביה וכו׳ ע״ש. וא״ת דבר״מ פ׳ בא דף מ״ב אמרו כי הטעם שהוצרך להאציל הנאצלים הוא בגין דישתמודעון ליה במדות דיליה, וא״כ משמע שהוא מושג ונודע מהותו על ידי הספירות, הא ליתא ודאי, כי מה שאמרו בגין דישתמודעין ליה אינה ידיעת מהותי כי זה נעלם היא ובלתי מושג אחר הבריאה כמו קודם הבריאה, אבל היא ידיעת קצת מגדולתו על ידי פעולותיו, כ׳ על ידי האצילות נגלה ונודע אלינו עוצם גדולתו והשגחת ממשלתו בכל העולמות, וסדר הנהגתו, כי על ידי הספירות יפעול הא״ס השינויים וישגיח בעניינים חולפים, ולא ישיגהו מזה שינוי כלל ח״ו, מה שלא היה אפשר בלתי אלילות הספירות, וכן כמה וכמה פנות התורה שא״א להעמיד אותם אלא בהם, כאשר ראינו החוקרים כי מפני הרחקת הרבוי והשינוי וההפעלות מהא״ם, נעלם מהם אלהותו ומכחישים השגחתו, וכמה מניינים עוד שאין ראוי להעלותם בכתב. ולא כאלה חלק יעקב המאמינים במציאות הספירות, כי על ידיהם יצדקו ויובנו עיקרי התורה ופנותיה, ומפני זה הוא שאמרו דהוצרך האצילות בגין דישתמודעון ליה כי אפילו השגת פעולותיו והשגחתו לא יושג ולא יתגלה כי אם על ידי הספירות כנז׳, אמנם השגת מהותו הוא נמנע מכל הנמצאים עליונים ותחתונים, כי כל השכלת הנמצאים אינה אלא לידע פעולותיו, דהיינו שהכתר משכיל להשיג את עצמו והנפעלים ממנו באמצעות כח הא״ס השופע בו, וכל שאר הנמצאים כמו כן כל השגתם הוא בפעולות הא״ס, ואין מי שיכיר אמיתת הפעולות ומציאותם כפועל עצמו, ואחריו ירדו ההשגות כפי רדת הנמצאים.