ועוד תמצא מ״ש בתיקונים בהקדמה דף וא״ו ע״א וז״ל דאי בר נש לא ידע אורייתא ואגרא דפקודייא דילה ועונשין דילה למאן דעבד על פקודייא, ומאן הוא דברא אורייתא, ומאן הוא דיהב לה לישראל אץ דחיל ונטיר פקודוי, ובגין דא אמר דוד לשלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו, דאי בר נש לא ידע ההוא דיהיב ליה אורייתא ומני ליה לנטרא לה איך דחיל מיניה ועביד פקודוי, ובגין דא אוקמוה רבנן ולא עם הארץ חסיד ואין בור ירא חטא וכו׳ ע״ש, ואחר הרואה בכמה מקומות עוד בזוה״ק שמדברים בחיוב האדם בלימוד סודות התורה ידע שבאמת א״א לפטור עצמו בשום אופן מזה הלימוד הקדוש ואין צורך להאריך יותר בזה.
שובי שובי השולמית · פרק א׳, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1911
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שובי שובי השולמית, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
