שער רוח הקודש · פרק מ״ד, ז׳

ונחזור לענין כי האותיו' אשר בכתר של אימא אשר הם צורת האותיות של הנקודות אינם רק אותיו' של שב"א סגו"ל אשר הם בגי' תג' והענין הוא כי הנה אבא איחד במזל השמיני דדיקנא דעתיקא וכשתמנה מתקון הח' עד הי"ג יש ששה תקוני' וכשתחלק' באבא יהיו תקין הח' בכתר והט' בחכמה והי' בבינה והי"א בדעת והי"ב בחסד והי"ג בגבורה וכבר ידעת כי אימא נפקת בין תרין דרועין דאבא בין חסד לגבורה ונמצאו חו"ג דאבא ע"ג כתר דאימא לפי שכתר דאימא הוא בת"ת דאבא וכבר ידעת כי נקודות חו"ג הם סגול שבא נמצא כי אימא אין לה קבלה רק מאלו השני' שעל ראשה ואותיות של אלו הב' נקודות שלהם הם הנעשי' תגין אליה והם הכתר שלה. גם נתבאר בסדר הי"ג מדות כי תקון הח' הנקרא מזלא הוא יסוד של הכתר ועד"ז הולך ממטה למעלה ונמצא כי ונק"ה שהוא מזל הי"ג האחרון הוא חסד של הכתר הרי כי במקום שמסתיימי' י"ג תיקוני דיקנא שלהם חו"ג של הכתר דדיקנא עילאה שם מתחיל כתר אימא ולכן מזל הי"ג אחיד בה אימא ולפי שאימא היא נקבה לכן גברה נקודת הנקבה שהיא שב"א וקדמה אל נקודת הזכר שהוא סגו"ל. ובתיבת ע"ץ תכוין אל כללות הבינה ששם האותיות עצמם ושם הוא אה"יה דיודי"ן שהוא בגי' ע"ץ והנה פרטיות שם זה הוא בחו"ב של אימא כי בז' תחתונות שבה הוא שם ס"ג כנודע. והרי נתבאר כי איתיות שב"א סגו"ל הם בכתר דאימא שהם ת"ג על חו"ב שבה ששם הוא אהי"ה דיודי"ן שהוא בגי' ע"ץ תגעץ ת"ג על ע"ץ. אח"כ תצרפהו בא"ת ב"ש ויהי' ארזה והו' בנקוד פסוק (צפני' ב') כי ארזה ערה והוא סודו ממש כי ע"י שם זה ערה את ארזה והוא בגי' רי"ג והענין הוא שתכוין בע"ב ק"ל שהוא השם ברבועו העולה ע"ב וגם תרבע השם במלוי אלפ"ין העולה ק"ל. והנה ע"ב ק"ל בגי' רב ועם עשר אותיות ההו"ה הרי רי"ב ועם הכללות הרי רי"ג. אח"כ תצרפהו צרוף רביעי והוא תץ גע וניקוד ת"ץ יוצא מן פסוק תנור וכירים יותץ קבוץ וקמץ של יותץ ונקוד ג"ע יוצא ממלת עוג מלך הבשן סגול סגול מן מלך והענין הוא כי תחלה יכוין כי אותם הג' עלמין הנז' בריש אדרת נשא שהם בלע יובב חשם כמבואר אצלינו הנה העליון נקרא תנור והוא סוד הנה יום ה' בא בוער כתנור כי שם התעוררות כל הדיני' והוא סוד אלף אלפין רבוא כנז' שם באדרא והם סוד אלף יומין דחול ולכן קראו הפסוק יום ה'. והשני עולמות אחרים נקראי' כירים כי הם דיני' יותר חלשים והנה נתיצת אלו הדינים של תנור וכירי' הוא ע"י שם ת"ץ הנז"ל כמו שנבאר וזש"ה יותץ וצריך לכוין בת"ץ מן אבגית"ץ אשר על ידו תהרוס ותנתוץ כל הדינים הנמשכי' מאלו העולמות והנה סוד כל זה הוא במה שידעת כי ג' יחודים הם שהם הוי"ה אהי"ה יהו"ה אלהי"ם יהו"ה אדנ"י. וביאורם הוא הוי"ה ואהי"ה כתר ז"א עה כתר נוקביה. ויה"וה אלהי"ם מוחין דז"א עם מוחין דנוקביה. והוי"ה אדנ"י הם ז' תחתונות דז"א עם שבעה תחתונות דנוקביה. וג' יחודים אלו הם בגי' נ"ר וכלם הם בזווג זו"ן וכנגדם נ"ר ב' למעלה בזווג או"א ממש עד"ז וז"ס חיוב האדם להדליק בכל ליל שבת שתי נרות לרמז אל ב' זוגי' אלו שהם זווג דאב' באימ' וזווג דז"א עם נוקביה והנה ממש כנגד ב' אלו דקדושה יש בקליפה ולכן הוא חובה להדליק ב' נרות אלו בקדושה כדי שיכבו ב' נרות של הקליפות כנז' בזוהר בר"מ בענין כוכב שבתי המושל בשבת והנה ב' פעמים נ"ר הם ת"ק וצריך להסיר העשרה מהם וישארו ת"ץ בלבד ובזה הוא סוד נתיצתם והענין הוא כי הנה ענין נ"ר זה הם סוד רמ"ח איברים כנזכר ברב ספרא בפ' תרומה והנה השנים היתרי' הם נפש ורוח של רמ"ח איברים אלו שהם ר"ת נ"ר נפש רוח ונמצא כי הרמ"ח איברי' עם נפש ורוח הם נ"ר והנה ביארנו שהם ב' נרות והנה כאשר נחלק הת"ץ לשנים יהיו רמ"ה המ"ה ומה שהיו תחלה נ"ר נ"ר יהיו עתה רמ"ה רמ"ה פי' כי כשתסיר מן מלת נ"ר נפש רוח ישארו רמ"ח ואח"כ תסיר ג' אלפין שהם ר"ת של אהי"ה אלהי"ם אד"ני ישארו רמ"ה בלבד ובזה הוא נתיצת כל הקליפות וז"ס פסוק ה' רמה ידך בל יחזיון כי כאשר יוסרו בחי' אלו מן הנ"ר וישארו רמ"ה בלבד אז הקליפות בל יחזיון ויתבטלו וזהו הטע' שהיה אומר שלמה המלך ע"ה פסוק זה בלכתו אל הררי חשך כנז' בסבא דמשפטים ולפי ששלשה שמות אלו כלם הם מסטרא דנוקבא כנודע ומשם הוא אחיזת הקליפות לכן אנו מסירי' הראשים שלהם כי עי"ז יותץ הקליפה וישאר רמ"ה בלבד וזהו תכוין במלת ת"ץ ובמלת ג"ע צריך לכוין כי הוא שם ס"ג אשר בז' תחתונות של הבינ' כנז"ל ועם עשר אותיותיהם ג"ע כנז' בתקונין וי"ש ג"ע בהרים ויעשנו וז"ס וג"ע בכל אשר לו פירוש ואולם שלח נא ידך שהיא היו"ד שהם עשר אותיות ההוי"ה ותצרפ' עם ס"ג ואז יהיו ע"ג ובזה וגע בכל אשר לו: