שער רוח הקודש · פרק מ״ד, ו׳

אח"כ בליל' האחר' היתה ליל ר"ח וא"ל שאין לכוין בליל ר"ח כונ' הברכ' ע"ד הנז"ל רק בכונה האחרת והוא שתכוין בשם שד"י במלואו שהוא תתי"ד והוא בגי' רא"ש חד"ש וא"ל כי בכל יום שאירע בו ר"ת צריך לכוין בו כונה זו הנז' אעפ"י שלא יהיה צריך לתקון עון הנז' רק כונ' זו היא צריכ' לכל אדם לכוין כונה זו בכל ר"ח לעול' ויכוין כך בכל רגע ובכל שעה שביו' ר"ח אמנ' עתה יכוין כונ' אחר' ג"כ והו' לצורך תקון הע"ח נצוצו' הנז"ל וזו היא שיאמ' בעת שכיבתו קודם פסוק בידך אפקיד רוחי יאמר פ' וגם הכהנים הנגשים אל יהוה יתקדשו ושיכוין בו כי בפסוק זה רמוזים אותם תלת עלמין הנז' באדרת נשא שהם בתקון א' דדיקנא דעתיקא הא' הוא סוד אלף אלפין והב' הוא נז' אלפין והג' הוא צ"ו אלפין בסדר הזה כי תיבת יתקדשו הם אותיות יתקד"ש והוא שם שד"י במלואו וזהו יתקד"ש שד"י ת"ק כי ת"ק הוא מלוי של שד"י והנה זה עולה תתי"ד וכאשר תצרף עם זה תיבת א"ל הנז' בפסוק הזה במלויו שהוא אל"ף למ"ד עם תתי"ד יהיה הכל אל"ף עם הכללות וזה רומז אל עולם הראשון שהוא אל שד"י במלוייהם שהם אלף והעולם הב' שהוא נ"ז הוא נרמז בתיבות אל יהו"ה שבפסוק שהם בגי' נ"ז והעולם הג' שהוא צ"ו תכוין בר"ת של 'פן 'יפרוץ שהם בגי' צ' ועם ו' של יתקדשו הרי צ"ו והוא סוד אל אדנ"י שהוא בגי' צ"ו אח"כ תאמר פ' ובני דן חשים ותכוין כי חשים חסר ו' וס"ת הם ינם והם מאה והוא שם אדנ"י שהוא בגי' ס"ה ול"ד אותיות של מלויו ועם הכולל הם מאה ור"ת ובני דן חשים הם בגי' ח"י ותכוין להעלות הנצוצות אל היסוד הנק' ח"י להחיותם וגם זה תכוין במלת ובני שהוא בגי' חיי"ם ותכוין להעלות' מן הנחש שהוא בגי' חשי"ם וזה יהיה ע"י שם יוד הא ויו הא שהוא בגי' ד"ן. אח"כ בלילה האחרת א"ל שיכוין קודם שיאמר סדר השיכבה בשם תגעץ ותחלה יצרפיהו בצרוף תע גץ ות"ע הוא ע"ב ק"ל וע"ב קד"ם וב"ן שכל זה הוא בגי' ת"ע ויחבר עמהם ג"פ א"ל א"ל א"ל שסודם מג"ן והם ג"ץ הנז' ונקודו הוא מפ' אנכי מגן לך תע גץ הם אנ מאנכי וגץ הם מ"ג ממגן אח"כ תצרפהו בצרוף תגעץ ונקודו של ת"ג מן פ'. גת דרך ה' לבתולת בת יהודה וניקוד ע"ץ הוא חי בסוד עץ חיים וכונת הענין הוא במה שהודעתיך כי כתר דאבא הם טעמים וט"ס דאבא הם נקודות וכתר דאימא הם תגין וט"ס דילה הם אותיות וב' הכתרים דאו"א הם בגרון דא"א והנה מה שאמרנו כי כתר דאימא הם תגין הענין הוא כי הנה כאשר אנו רוצים לקרוא שם אל הנקודות להכיר אותם הוא בהכרח להזכירם ע"י אותיות כגון נקודה זו ֶ נקראת סגול ונקודה זו ְ נקראת שב"א וכיוצא בזה בשאר הנקודות והנה אלו האותיות אשר הם שמות אל שתי הנקודות מן הנקודות שבט"ם אחרונות של אבא הם בכתר של בינ"ה וא"ו נקראים תגין וכמו שהודעתיך פירושו כי האות עשוי' בצור' תגין כזה ?ב שזו היא אות ב' עשויה כצורת תגין גם הנקודות של אבא הה האותיות של הטעמי' כזה ?זרקא שהם אותיו' זרקא וכיוצ' בזה וכן הענין בטעמים עצמם שהם אותיות כצורת עגולי' כזה ? שהיא צורת ב' וכיוצ' בזה.