ובנוסחא אחרת מצאתי במש"ל שאם היה ממשמש בידו וחושב בזכר יכוין בה' חסדים ובה' גבורו' ובכ"ח אותיות וכו' וכאן מצאתי שתכוין לכ"ח אותיות מלוי המלוי של ע"ב ס"ג מ"ה שהם בגי' פ"ד ותכוין להמשיכ' אל נוקבא דז"א בהוי"ה דב"ן שבה ונלע"ד לקיים שני הנסחאות שצריך שיכוין כך כי בטפת הזכר שהם ה' חסדי' יש בהם ג' בחי' או בסוד ע"ב או בסוד ס"ג או בסוד מ"ה ויכוין להמשיכ' בהוי"ה דב"ן שבמלכות שהם ה' גבורות שבה. גם מצאתי כי כשהעון הוא במחשבה לבד אז הפג' הוא באו"א ולכן יכוין להוריד טפת מ"ב שהם דוכרין מאבא ולהעלות טפיי' שהם פ"ד מאימא ואם העון במעש' אז הפג' הוא בזו"ן אלא שיש חלוק שאם היה חושב בזכר אז העון הוא בז"א ויכוין בג' פעמי' כ"ח הנז"ל ואם היה חושב באשה אז הפגם הוא בנוקביה ויכוין באמת הנז"ל להמשיכ' מן ז"א הנק' אמת אל נוקביה ואז יהיה כלו זרע אמת:
שער רוח הקודש · פרק מ״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1863
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שער רוח הקודש בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.