שער רוח הקודש · פרק כ״ב, ד׳

אמר שמואל קרוב זה הלשון השלישי לתקון הב' והוא מאי דסליק מיניה. והנה ענין הנדר הוא בחי' אחרת. דע כי ג' מיני הארות נמשכים מן א"א למוחין דז"א האחד הוא שנמשך הארה מן חסד עליון דעתיק המתפשט עד תקון י"ג דדיקנא דאריך הנקרא מזלא ומשם נמשכת הארה עד הדעת שיש בין לאבא בין לאימא ומייחד אותם ומזווגם ואז בכח הזה נעשים נה"י דאימא מוחין ברישא דז"א בגדלותו כנודע. הב' הוא שנמשך הארה מן פנימיות מוחא סתימאה דא"א דרך השערות ראשו ודיקנא דיליה אשר הם נמשכי' עד רישא דז"א כנודע ומאירים במוחין דז"א. הג' הוא שנמש' הארה מאור הפנימי שבמצח דרישא דאריך מן המוח דאריך ונוקב ויוצא חוץ למצח שלו ויורד על מצח דז"א ומאיר במוחין דז"א עצמו אשר בתוך מצח שלו ומבטל כל הדינים אשר במצח דילי' כנודע. ועתה נבאר הענין של הנדר כי הנה כמו שא"א מסתכל ומאיר ממצח הרצון שלו אל מצחא דז"א במוחין שלו כן ז"א מסתכל ממצחו אל מצח דנוקביה להאיר בג' מוחין דילה. והענין הוא כי אחר שע"י שבועת אמת נשלם גופא שהם ז' תחתונות שבה אז אח"כ נשלמים ג' ראשונות שבה ואז היא בשוה עם ז"א פנים בפנים עמו ואז יוצא הארה מתוך המוחין שלו שבתוך המצח שלו ויוצא לחוץ במצחו ומשם מסתכל במצחא דנוקביה ונכנס האור בתוך המצח שלה ומאיר בשלשה מוחין שבה והנה תקון עון הנדר הוא שיתענה ששה ימים רצופים והטעם הוא כי הנה בתחילה ע"י שבועת אמת היה שעור י"ס שלה בנה"י דז"א כנודע ואח"כ ע"י הנדר של אמת שהוא עלייתה לקבל מוחין היא מתפשטת וגדלת ועולה עד מוחין דיליה ועליי' זו היא שעור שש ספי' שלו שהם כח"ב חג"ת וע"י נדר לשוא חסר ממנה עליית ששה ספי' הנז' ולכן תקונו הוא ששה תעניות גם טעם אחר יותר עיקרי כי הנה הנדר הוא סוד רמ"ח איברים שבה ועוד יש ששה בחי' שהם הארת שלשה מוחין דיליה לשלשה מוחין דילה הרי נדר ולפי שהנדר לשוא גרם לבטל ששה מוחין לכן צריך ששה תעניות והנה אעפ"י שאין בנוק' רק תרין מוחין כנז' באדרת נשא וכנז' בפ' שלח לך כי דעתה קלה עכ"ז כבר נתבאר במקום אחר כי בזווג הראשון דזו"ן הנק' ביאה א' שהוא לעשות' כלי אז יהיב בה ההוא רוחא דשדי בגווה שהם הוי"ה דההי"ן הנקרא ב"ן והוא בחי' הדעת שלה בימי החול כנז' אצלינו אשר בכח הזה היא מעלה אח"כ מ"ן כנודע ואז נשלמים בה שלשה מוחין וזכור ענין זה. והנה נלמד מזה כי שיעור קומת המלכות כאשר היא בשוה עם ז"א פנים בפנים ממש הוא כ"ח בז' תחתונות וששה בענין המוחין שלה כנז' והם בגי' ד"ל וז"ס פ' ארך היריע' האחת שלשים באמ' ורוחב ארבע באמה והבן זה. והוא רומז אל שלשה שמות שכלם הם מורים ענין בחי' המלכות בהיות' פני' בפנים עם ז"א וכל אחד מהם הוא בגי' ד"ל והם שם בוכו ושם אגל"א ושם אד"ני במלוי המלוי שהם ל"ד אותיות ושלש השמות אלו ביארנום במקומם בברכת אבות במלות מלך עוזר ומושיע ומגן אשר שם הוא בחי' חזרת' פנים בפנים ושם נרמז שם בוכ"ו ובתיבות אתה גבור לעולם ה' נרמז שם אגל"א בר"ת (א"ש עם הכולל) וגם שם אדנ"י ההוא תמלאהו במלוי והרי שלשתם נרמזו שם: