שער רוח הקודש · פרק כ״ב, ה׳

ועתה נבאר ענין מ"ש חז"ל חומר בנדרים מבשבועות וחומר בשבועות מבנדרים והענין הוא כי השבוע' היא הבל היוצא מפה דז"א להקיף אותה והוא הבל כלול מאש מים ורוח שיש בו ממש ולכן אין השבוע' חלה אלא על דבר שיש בו ממש אשר לסבה זו הוצרכו כ"ח תעניות לתקן עון פגם השבוע' לפי שהוא בחי' כללות כל גוף המלכות ובפרט שהוא בחי' אור המקיף שהוא גדול מן אור פנימי וגם שיש בה ממש ולכן צריך להתענות כ"ח ימים כנגד כל פרטיותיה שהם כ"ח והם עיקר המלכו' אבל הנדר אין צריך רק ששה ימים לפי שהוא דבר שאין בו ממש שאינו רק הסתכלו' הארה ממצח שלו אל מצח שלה כנז' ולכן הנדר חל על דבר שאין בו ממש ולכן אינו כ"כ חמור כמו השבוע' וגם שהוא אור פנימי בלבד ולא אור מקיף שהוא השבוע' שהוא אור יותר גדול וגם שהאור ההוא הוא תוספת במוחין דילה שנתוסף אור ורוחניות במוחין שלה ואינו עיקריות שרש הנקב' עצמה כמו שהוא בשבועה אשר מתבטלת מציאות הנקב' עצמה והשבוע' שהיא לצורך ז' תחתונות שהם עיקר המלכות אבל הנדר הוא בחי' המוחין תוספת קדושה ואינו עיקריות שרש הנקב' רק תוספת בלבד ואינו כ"כ פגם גם כי הנודר לשוא אינו גורם התלבשות קליפות כנז' בענין השבוע' רק מניעת הארה במוחין שלה אמנם בבחי' אחרת הנדר חמור מן השבוע' לפי ששבוע' היא כנשבע במלך עצמו שהוא הז"א שהוא ההבל היוצא מפיו עצמו להקיף ז' תחתונות של הנקב' והנדר הוא כנודר בחיי המלך שהם המוחין הנמשכים מן בינה אל ז"א הנקרא חיי המלך כנודע ומשם נמשכת ההאר' אל המוחין שלה ונמצא שהאמת הוא שהשבוע' והנדר שניהם הם אורות הנמשכים אל הנקב' כנז"ל ואמנם להיות כי הנדר נמשך מן מוחין דז"א הנמשכים אליו מן הבינ' כנז' לכן ארז"ל בס"ה שהנדר הוא באימא עילאה ונמצא כי להיות הנדר תלוי במוחין עליונים הנמשכים אליו מן הבינה כנז' מבחי' עצמה לכן הם חמורים מן השבועה: