אמר שמואל ובמקום אחר מצאתי באופן אחר תקון לנז' ולא אמנע ידי מלכתבו פה ג"כ וז"ל תקון לנשבע על שוא והמדבר נבלות הפה הנה הוא פוגם בז' הבלים כיצד הבל הקדוש היוצא מן הפה העליון של א"א ממנו נזונת ומתפרנ' אבא והיוצא מפי אבא הוא חיי אימא והיוצא מפי אימא הוא חיי ז"א והיוצא מפי ז"א הוא חיי נוקביה והיוצא מפי נוקביה הוא חיי הבריאה והיוצא מן הבריאה הוא חיי היציר' והיוצא מהיציר' הוא חיי העשיה ונמצא שהוא פוגם בז' הבלים הנז' שבכל המציאות מראשו ועד סופו. דבר אחר השבועה היא בסוד ההבל היוצא מן הפה העליון והנה הב"ל הוא בגי' ל"ז והוא מלוי הוי"ה דס"ג והנה ז' הבלים הם כנודע והם בגי' ז' פעמים ק"ל ק"ל שהם הדעת העלון והדעת התחתון אשר המלכות הנקרא לחם נזונת מהם אשר עליה אמרו ונפשנו קצה בלחם הקלקל ויען הפגם היה בסוד הבל שהוא ל"ז לכן ימי תעניותיו הם ל"ז כנודע:
שער רוח הקודש · פרק כ״ב, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Jerusalem, 1863
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שער רוח הקודש, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.