עץ חיים · פרק ל״ט, כ״ב

הנה בביאור ק"ש שעל המטה יתבאר שעיקר כוונת אותו ק"ש אינו אלא לעשות כלי ולא לבחי' זווג ממש ושם נתבאר ענין כלי זה מה ענינו ונעתיק קצתו כאן דע שכל זווג וזווג שיש בין באמא בין בנוקבא דז"א צריך תחלה לזווגם לעשות בה בחי' כלי ואח"כ זווג ב' להתעבר ולהוליד ממש בחי' נשמות וטעם הדבר הוא כמו שכתבנו שכאשר אבא נזדווג עם אמא ביאה ראשונה בעת בריאת העולם. הנה השפיע בה אות הרוח כנזכר בסבא דמשפטים דשביק בה בעלה לעשותה כלי כדי שתהיה ראויה להתעבר ולקבל טפת הזכר בתוכה והנה זה הרוחא שנותן בה בביאה ראשונה הוא נמשך מן הדעת דאבא אשר הוא ששם ע"ב פנימי במילוי יודי"ן כנודע והנה זה הרוח דדעת דאבא נמשך מהדעת העליון החופף על או"א והוא מזל הי"ג דדיקנא דעתיקא כנודע כי או"א במזלא אתכלילן וזה נמשך בו ג"כ ממזל ח' העליון ממנו אשר בארנו לך שיש בו ג' הויות דע"ב דיודי"ן והנה ראשית כל אלו ההמשכות הוא מדעת העליון דעתיק יומין הנקרא רדל"א אשר הדעת ההוא גנוז בין גולגלתא ומוחא דא"א והוא בחי' ההוא אוירא דיתיב על קרומא דמוחא דא"א והנה נמשך עד דעת דאבא ממדרגה למדרגה ומדעת דאבא נמשך עד יסוד שבו הנק' נתיב לא ידעו עיט ומשם יצא ונכנס ביסוד אמא בביאה ראשונה ונמצא דההוא רוחא דנפקי מיסוד אבא הוא הנקרא אוירא דכיא וכמ"ש בע"ה. והנה ההוא רוחא הוא כלול מג' שמות דע"ב דמילוי יודי"ן והם גימטריא רי"ו ואלו הג' שמות שנותן בה בביאה ראשונה שעולין רי"ו הם בחי' הכלי אשר בה אח"כ בזווג הב' נותן בה שם א' דע"ב שהוא ע"ב תיבות הכוללים רי"ו אותיות כנודע ואז הוא טפה זרעיית ממש להוליד וע"כ בחי' רי"ו גימ' גבורה שהיא נקבה וע"ב הוא גימ' חסד שהוא הזכר כנזכר פ' בשלח ונתבאר בדרוש ה' משער זה ע"ש. [הגהה - צמח וסי' זכר חסדו]. ונודע כי חסד גנוז בפומא דאמה נמצא כי זה היסוד דאבא הוא נמשך מהחסד וראיה לזה כי הנה שם ע"ב דיודי"ן לעולם הוא בחסד וכן הוא גימ' חסד כנ"ל וא"כ היותם ג"פ ע"ב שהם רי"ו הענין הוא כי זרוע ימין הנקרא חסד יש בו ג' פרקין חסד חסדים כנזכר פרשה ויחי ואלו הג"פ הם מתגלין בפומא דאמה ונותן אל האמא וע"י נעשית כלי וז"ש בזוהר כי החסד מכונן למטרוניתא נמצא כי בחי' הכלי הזה אשר הנחיל אבא לאמא הנקרא אוירא דכיא כי הם סוד ה"ח וה"ג ששביסוד אמא נקרא (אשא) אשא דכיא והנה מאלו הב' בחי' שיש ביסוד אמא נעשית גולגלתא דז"א כנזכר באדרא כי נפיק גולגלתא חד תקיפא כו' ומהם נעשה בחי' מוח הדעת דז"א ונמצא כי האמת שמן היסוד דאו"א נעשה הדעת דז"א אמנם להיות שגם האי אוירא דכיא הוא רוחא דגניז ביסוד אמא לכן אנו אומרים כי מנה"י דאמא נעשה ג' מוחין דז"א ואין אנו מזכירים את אבא לפי שהאי אוירא דכיא הוא בכלל אמא כי היא לוקחתו כנ"ל נמצא כי אחר ביאה ראשונה דבריאת העולם אתא מפתחא דכליל שית כנזכר בספר הזוהר פ' תרומה דקע"ז ע"א והוא ז"א הכולל ו"ק כנודע וסתים פתחא דאמא כי נה"י שלה נעשו מוחין ברישא דיליה נמצא כי מקורה גנוז וסתים תוך רישא דז"א ואז אותו הכלי הנקרא אוירא דכיא כנ"ל לקחו הז"א ואז חזרה אמא להיות סתומה כבתחלה בבחי' בתולה כיון שהז"א סותם פתח שלה כנ"ל וא"כ בזווג ב' הוצרך אבא להנחיל בה פעם אחרת כלי אחר מחדש ואח"כ נזדווג באמא מחדש והנה כך דרכו תמיד עמה כי אחר שהז"א סותם פתחה תמיד נמצא כי אמא לעולם היא בתולה והוא סוד אסתר ירקרקת היתה כי סוד בינה קו ירוק כנזכר בתקונים והיתה נקרא אילת השחר על שרחמה צר ובכל שעה היתה כבתולה. והנה אותו הרוח דיהיב בה בכל זמנא אינו לבטלה כי הנה הוא נמשך בז"א ונמשך ממנו אל הנוקבא שלו לעשותבה כלי גם היא וניתנה לה מיסוד שלו ליסוד שלה לעשותה כלי וטעם הדבר כי לעולם בחי' המלכות דעשייה אצל החצונים צריכה היא להיות בתולה ואיש לא ידעה מפני החצונים ובפרט בלילה שאז תרעין דילה סתומים והיא בתולה ממש בפרט אחר החורבן והגלות. והנה כאשר ז"א מנחיל בה בחי' הכלי הנ"ל אין בה כלל שם מילוי דיודי"ן כמו אותו דבינה כי הוא מתחלק וחציו לקח הז"א לעצמו לדעת שבו וחציו ניתן ביסוד שבה וב' רוחין אלו החצאין הם מילוי ההי"ן כי ב' ההי"ן הם יו"ד א' נמצא כי נחלק לחצאין ממש א' בז"א וא' בנוקבא כנ"ל בדרוש ד', וע"ש. [הגהה - ונלע"ד דא"כ ג' ב"ן שהם נגד ג' ע"ב שהם רי"ו וזה אשר נתבאר בנפילת אפיים שיש שם ג"פ ב"ן המעלין מ"ן והבן זה: