עץ חיים · פרק ל״ט, כ״ג

והנה נתבאר כי תחלת כל זווג בין באמא בין בנוקבא דז"א צריך תחלה לעשותה כלי ואח"כ יחוד ב' לזווגם להתעבר ולהוליד. והענין הוא כי כל לילה כשאנו אומרים ברכת המיפיל אז ההוא רוחא שבגווה חוזר ומסתלק ונדבק במקורו בז"א ואין הנקבה מאירה מצדו אלא מצד הבינה שהיא הבונה את הצלע עד שננסר בבוקר אז ויביאה אל האדם בשים שלום ונמצא כי המלכות חזרה להיות בתולה לכן צריך לעשותה כלי בחצי הלילה לה וגם לבינה עלאה כי אז מזדווגים או"א בסוד ביאה ראששונה לעשותה כלי דאמא. ואחר כך מזווג זה נמשך זווג אל הזו"ן דביאה ראשונה ג"כ אחר חצות לעשותה כלי ואח"כ ביום בק"ש דשמע ישראל הוא הזווג ממש להוליד באו"א ובשים ששלום הוא הזווג ממש לזו"ן להוליד נמצא כי זווג חצות לאו"א ולזו"ן הם להכינם שיהיו מוכנים לצורך זווג היום וכעד"ז תמיד כל יום ויום לטעם הנ"ל. ואמנם בכל זווג וזווג דאו"א עולין זו"ן שם בסוד מ"נ וג"כ אנו מעלין נשמתינו עם זו"נ למעלה וזה ע"י מסירת עצמינו להריגה על קדושת השם ואז יורד ונמשך מאבא באמא הכלי הנ"ל שהוא בי' רי"ו ואז נעשית כלי בחצי הלילה ואח"כ נמשך זווג התחתון דזו"נ ואז נמשך סוד רי"ו תחתון אל המלכות ותחלה ג' מוחין דחב"ד דז"א הם מאירין בגלגלתא דנוקבא אח"כ אנו מפקידין נששמותינו שם בסוד מ"נ דרך פקדון לבד כי הוא לילה ואח"כ נותן הז"א בה סוד רי"ו תחתון והוא שם ב"ן דההי"ן ברבוע ובמילוי שהוא גימטריא ע"ב קד"ם כנודע והוא גימטריא רי"ו וזהם הכלי של הנקבה תתאה. ואחר כך בב' זווגים של היום שהם שמע לאו"א ושים שלום לזו"ן אז הם זווגים גמורים להתעבר ולהוליד וזה נעשה בכל יום ויום. גם שם נתבאר בענין אפקיד רוחי כי ב' ידים דבינה שהם ה' אצבעות ימנית וה' אצבעות שמאלית שהם מנין ה' אותיות מנצפ"ך כפולות הם נעשים בחי' כלי של המלכות להיות לה בתוכה מ"ה ואלו נמשכין משם בוכ"ו שבבינה שהוא חילוף שם אהי"ה כי גם הוא גימ' יד"ך ואלו הב' ידים דבינה נעשו במלכות כלי בית קיבול להיות המ"נ בין יד שמאלית ליד הימנית והם זו ע"ג זו ובתוכם המ"נ: