פרדס רמונים · פרק ל״ב, י״א

ועתה נבאר כי לתיקון העניינים האלה צריך קודם כל דבר לדעת כי הא"ס ממ"ה ב"ה אין שם ומלה שיגבילהו ח"ו ואין מדות צודקות בעצמותו מפני שאינו בעל שנויים ולא בעל תוארים ואינו משתנה מרצון אל רצון ולא מפעולה אל פעולה ולכן אין ראוי לאדם לכוין בו לומר שהוא נקרא אל או אלוה או אלדים ושאר השמות ושאר הכנויים. והשמות האלה הם בספירות. ואמרנו בספי', אין הכונה בספי' בעצמם ח"ו שהעושה כן הוא נופל בשוחה עמוקה ועל כזה אמרו בספרי אליו ולא למדותיו. אמנם כוונתינו כדפי' בשער עצמות וכלים כי הכונה שהוא נקרא גבור במדת הגבורה כי הוא הנותן כח בגבורה לפעול ולכן צריך המכוין לכוין כשיאמר האל הגדול שהוא רומז בגדולה והתיבה עצמה הוא בגדולה אמנם כוונתו על העצמות המתפשט בגדולה וכמו כן גבורה ושאר הספירות ונמצא התיבות מכנה אותם בספי' שהם תאריו אבל כוונתו אל הא"ס המשתמש עמהם ומתלבש בהם. וכן פי' הרשב"י ע"ה בתקונים (בהקדמה ד"ג.) וז"ל בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דבור באדנ"י קול ביהו"ה וליחדא לון כחדא ביחודא דאיהו יחיד נעלם דמחבר לון ומייחד לון כחדא וביה צריך הכונה דלא תלייא למימר ביה קול ודבור אלא מחשבתא עכ"ל.