והאי איהו נמי רזא דאליהו דלא אתי להאי עלמא אלא לפרסומי אלהותיה דקודשא בריך הוא בעלמא, והוא הוה מטטרון, ומשום הכי לא תשכח ליה או"א, ולא תשכח דנסיב אתתא ואוליד בנין משום דלא הוה צריך להון ובתר הכי כד איהו אסתלק איתעבר באלישע דהיינו דאיכא בין עיבור לגלגול דעיבור הוא כד נח רוחא חדא על חד גברא, ובהאי אורחא דעיבור יכולין למשרי תרי ותלת כחדא בחד גברא והיינו רזא דנדב ואביהוא אתו כחדא בפנחס ברזא דעיבור, והכי נח רוחיה דאליהו על אלישע ברזא דעיבור והיינו אלישע היינו יהושע, דהא ישע דתרוייהון שווין אלא דבחד איכא ה"י ובחד איכא אל, והיינו לומר דיהושע אסתלק בתלת עילאי טובא ברזא די"ה דרמיז לתלת עילאי, אבל אלישע לא אתדבק טובא אלא ברזא דאל דהיינו חסד, אי נמי דאלישע איתעלא יתיר מיהושע דיהושע עיקר דביקותיה בי"ה דהיינו מלכות, אבל אלישע עיקר דביקותיה לעילא ברזא דא"ל והכי עדיף טפי למימר משום דכל כמא דאזיל מזדכך טפי:
מגיד מישרים · פרק ט׳, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.