שנת שי"ו לטבת, ה' עמך וכו' הא איכא למידק מאי טעמא אברהם נפיק מארץ ישראל ויצחק לא נפיק, ואע"ג דאמרו רבנן משום דהוה עולה אכתי קשיא יעקב דאיהו שלימו דאבהן מאי טעמא נפיק תרי זימנא, ואברהם לא נפיק אלא חדא זימנא. ותו דחוא הוי שלימא דאבהן אמאי נפיק, ותו דהוי שלימא דאבהן אמאי נפקא נשמתיה בר מארץ ישראל, אבל רזא דמילתא דכד הוי כפנא בארעא איבעי לאברהם וליעקב למיפק מינה ולמיקם לקבלא לקבל לאנהרא לה בחסד וברחמים, אבל יצחק איצטרך דלא יפוק, דאלו הוה נפיק וקאים לקבלא הוא משפע לה דינא ומתקפין דינאה, ויעקב איצטריך למיפק תרי זימנא חד לאשלמא עם דינא, והכי הוי בזימנא קמא דנפיק בגין קטרוג דעשו ואוף תמן הוה ליה קטרוגא עם לבן, ומכל מקום הוה דינא ברחמי והיינו רזא דויברך ה' אותך לרגלי והוא גופא אמר נחשתי ויברכני ה' בגללך, ובזמנא תניינא נפק לאשלמא עם חסד והכי עביד טיבו וחסד עם פרעה ומצראי דברכיה דיסיק נילוס לקראתיה, ומאי דנפקא נשמתיה במצרים בגין דיהוי דביקו דילי' בהדי בנוי בגלותא באתר דנפקא נשמתיה דבר נש. תמן הוא דביקו דיליה תדיר, וכד נפקו ישראל ממצרים נפקא נשמתיה דיעקב עמהון והיינו דאמור רבנן וירא ישראל את היד הגדולה ישראל סבא:
מגיד מישרים · פרק ה׳, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.