מגיד מישרים · פרק ו׳, א׳

פרשת ויצא מהדורא קמא: אור ליום שבת פרשת ויצא יעקב, ה' עמך וכו' הא אתינא לגלאה לך רזין טמירין בהאי פרשתא, הלא לך למינדע דבאר שבע היינו כנסת ישראל, תו באר שבע היינו שבע ספירו' הבנין. וקאמר ויצא יעקב מבאר שבע, למימרא דיעקב דהיינו ת"ת איסתלק בשבע ספירות הבנין, ואיתדבק בתלת עילאי והיינו וילך חרנה, דמלת וילך היינו לומר דוי"ו איתדבק ביו"ד דהיינו חכמה ובלמ"ד דהיא בינה ובכ"ף דהיא כתר, וחרנה נמי דהיינו לומר דאיתדבק בחי"ת דהיא בינה דהיא תמינאה וברי"ש דרמיז לחכמה ובנו"ן דהיא בינה דרמיז לחמשים שערי בינה, ובה"א דהיא נמי רמיזא לבינה, ויפגע במקום כלומר וא"ו פגע כלומר אתדבק ביו"ד דהיינו חכמה. במקום רמיז לתלת עילאי ברזא דברוך המקום, וילן שם כלומר וא"ו אתדבק עם יו"ד דהיינו חכמה ועם למ"ד דהיינו בינה. ועם נו"ן, שם היינו רזא דויתיצב עמו שם, כי בא השמש וישכב במקום כלו' וא"ו אתדבק עם יש דהיינו חכמה ברזא להנחיל אוהבי יש, ואתדבק נמי עם כ"ב אתוון, במקום ההוא כלומר אתדבק בתלת עילאי עד דסליק לאתר דאיקרי הוא, דהיינו כתר הוא, ויחלום כלומר אתדבק וא"ו עם יו"ד דהיינו חכמה ובחי"ת דרמיז לחכמה ובלמ"ד דרמיז לבינה ובמ"ם דרמיז נמי לבינה, ברזא דמ"ם דלמרבה המשרה, והנה כלומר וא"ו אתדבק בתרי ההין ובנו"ן דרמיז לה"א, סולם מוצב ארצה סולם היינו ספיראן דנציבין (ס"א דנציצין) בכנסת ישראל דאיקרייא ארץ, וראשו מגיע השמימה דע"י ספיראן דנציבין בארץ מתדבקין לריש' דספירין דהיינו תלת ספירין עילאין דאיקרון שמימה, דהא אינון שמי השמים, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כלומר סליקו עד בינה דאיהי תמינאי והיינו בו דחושבנא תמניא, תו ב' רמיז בבינה דאיהו את קדמאה דילה, וקאמר דעל ידי אתחברותא דוא"ו בבי"ת מסתלקין ספיראן והיינו בו, והנה ה' נצב עליו, דבי"ת רמיז בחכמה, וקוצא דיליה בכתר עליון, והנה אנכי עמך, היינו מילי דאמר ליעקב תתאי, ושמרתיך בכל אשר תלך כלומר אדבק עמך לכנסת ישראל דרמיז בו, ושמרתיך ברזא דשמור ואוף ליסוד דרמיז בבכל ואוף בחכמה דרמיז באשר, כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך כלומר דאדבק יתך בתלת עילאי דרמיזי באשר, והיינו דקאמר את אשר דברתי לך דהיינו מאי דרמיז בפסוקי קדמאה כדפרישית, ויקץ יעקב כלומר אידבק וא"ו עם יוד דהיינו חכמה, ועם ק' דהיינו רזא דעשר ספיראן דסלקין למאה, ובץ' וכו', ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, כלומר באתר דיש דהיינו חכמה, תמן הוא מקום דרמיז לתלת עילאי, ותמן הוא חבורה דהז"ה והיינו יסוד, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים כלומר מאן דמדבק בכנסת ישראל מדבק בספירין עילאין. והיינו דקאמר אין זה כלומר באין מדבק על ידי דזה דהיינו יסוד, ועל ידי דבית אלהים דהוא כנסת ישראל וזה דהיינו יסוד שער השמים, וידר יעקב נדר, בעא לאדבקא בבינה דהיא מקום הנדר, (נראה שמה שאמרו ז"ל שנודרין בעת צרה הוא לאסתלקא בבינה שהוא מקום הנדר. דמאן דמדביק בה הוא בן חורין מכל צרות דהא תמן איהו חירו דעלמין, וכן נראה לי שהעולים לס"ת נודרים משום דס"ת איהו תפארת לאסתלקא עמה לבינה):