מגיד מישרים · פרק ה׳, ה׳

אבל רזא דמילתא דספירין עילאין קאמרי האי יחודא הא בחייכון כלומר בסגיאות שפע דייתי לכון ברזא דואתה מחיה את כלם. אתה מהיה את כולם וביומיכון היינו יחודין דספיראן דאיקרן ימים כלומר ייתי שפע חיים בתפארת ומתמן יהא ינקא דחיים לכולהו ספיראן ובהכא יתייחדין כולהו. ובחיי דכל בית ישראל. כלומר ומתמן ייתי שפע חיים לכנסת ישראל תתאה דאיקרי בית ישראל ותתייהד עם כל ספירין עילאין ולא קאמר וביומי משום דספירין דילה מתייהדין בה תדיר ומשום הכי לית צורכא למימר דייתיהדון בה. בעגלא ובזמן קריב עגלא תרגום ובזמן קריב כלומר בקורבא ויחודא דספירין דאיקרון זמן. ברזא דמלמד שהיו סדר זמנים קודם לכן דאיתמר על ספיראן. אמן יהא שמיה רבא מברך כלומר עם שם י"ה דהיינו מלכות יהא רבא דתתייחד בגדולה ויהא משפיע לה' ספיראן דתחות חסד והיינו דקאמר מברך לעלם כלומר יהא מברך לתפארת ולעלמי דהיינו גבורה ונצח. ידא שמאלא בהדי ירכא ימינא. עלמייא היינו הוד ויסוד ירכא שמאלא עם ברית. יתברך וכו' השתא מיהדר ליחדא לה בכתר עילאה ובכולהון ספיראן. יתברך לכתר. וישתבח לחבמה. ויתפאר לבינה. ויתרומם לגדולה. ויתנשא לפחד. ויתהדר לתפארת. ויתעלה לנצח. ויתהלל להוד. שמיה דקודשא בריך הוא ליסוד ומבעי לציבורא לאתבא עד יתברך. לסלקא לה עד כתר ליחדא לה בכתר. ואי לא עביד הכי הוי כקוצץ בנטיעות ועונשיה סגי כדכתב יוסף גיאטלייא בחירי. ואין לך קציצה גדולה מזו. ומיהו ביתברך לחוד סגי דכיון דסליק לה מתמן ממילא משמע דבכולהו ספיראן מיחד לה. ואיבעי איניש למימר כוליה כד את עביד שפיר דמי. לעילא מכל ברכתא. ברכו"ת שירו"ת ותושבחו"ת רמיזי לתלת עילאי. וקאמר הנך תלת יתייחדון במלכות והיינו דאמירן בעלמא הא אוליפתך בקדישא רזא דלא איתגלי מכמה יומין וכל חכימי דרא כד ישמעון ליה יחדון ביה: