מגיד מישרים · פרק ל״ו, י״ד

עוד אתן את דודי לך וגו' והא בזמנא קדמא' אתא בהבל ואיענש דקטל ליה קין בגין דהציץ ונשמתי' הוה אצולה מבינה ומ"ה כד חזא לר"ע אמר קמיה קב"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה ע"י כלומר כיון דנשמתיה דר"ע הוה דחכמה ודמשה מבינה א"ל שתוק כך עלה במחשב' כלומ' משו' דאיהו מכוסה טובא דנשמתי' מחכמה דאקרי מחשבה מ"ה לא חזי לאתגלייא בעלמא דחכמ' כל מלוי סתימין. אבל את דנשמתך מבינ' דמינה מתזנין עלמין אוף את תתייהיב אוריית' על ידך ותהא ממלל בנבואה. אבל ר"ע חכם ולא נביא דנביא באתגלייא וחכם באתכסייא ואע"ג דכתיב ולא קם נביא וגו' נבי' לא קם וחכם קם ומנו ר' עקיב' ואי תימ' והא כד אתיליד משה כתי' ותר' אותו כי טוב הו' דנתמל' הבית אור' דבית היינו בית החכמה דהיינו מלכו' ותצפנו ג' ירחים היינו ג' עדרי צאן רובצי' עליה ותקח לו תיבת גומא תיב' היינו מלכות ותחמרה בחמר לקבל הנך סטר' דמקיפין לה ואלו בר' עקיבא לית שום מילתא מהני. הלא לך למנדע דמשה אשתלים בזמנא תניינא כד אתא בש"ת ולא הוה צריך לאתגלגלא יותר וכד"א כל שתה תחת רגליו כלומר דשת אתדבק בה"א עילאה דכל אינך ספירן אינון תחותה ולא אתא בזמנא תליתאה אלא בגין ישראל כדכתיב ויתעבר וגומ'. ורזא דמילת' דגופי' ממש היה נאצל משכינתא וז"ס קירון עור פניו וסו' ויקבור אותו וגו' כמא דאוליפתך כיון דגופיה ממש נאצל מתמן לתמן התהדר וז"ס מה שאמ' בזוהרא קדישא דמשה מני לה בחייוי ואדבק בה בחייוי מה דאדב' יעקב בתר דמית והיינו משום דגופיה נאצל מתמן ואתקרי איש האלהים כלומר הן בעודו איש דהיינו גופו נאצל מאלהים. ובפרשת פנחס איירי בקרבנות קרבת הכחות וסמיך ליה דבר אל ראשי המטו' לבני ישראל כלומר דלשבטים גופייהו ידביק בבינה ולבני ישראל ידביק בז"ס הבנין ומשום הכי פתח באיש כי ידור דהוא דוכת' דראשי המטות דשארי בהו וסיים בהשבע שבועה. דהוא דוכתא דבני ישראל ומשום הכי כתב זה הדבר דזה היינו יסוד ודבר היינו מלכות וקאמ' דיחבר להו כחד' וכן בשחוטי חוץ קאמר זה הדבר כדאמרן ובהכי יתבר תוקפא דהנך סטרין דרמיזי בשחוטי חוץ והא ודאי נדרים חמירי משבועות דאינון בחיי המלך ומשו' הכי חלין ע"ד מצוה דז"ס הבנין אינון מצו' ה' והארכתי בשבועה לא ינקה לומר דב"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו אבל נדר אינו גומר להתנקות ע"י ב"ד וא"א דמשום דנדר איהו חיי המלך לית מאן דיזלזל ביה ובתר דאדבק לשבטייא בבינה ולישראל בז"ס הבנין כתב קרבא דמדין דע"י האי דבוקא הוה תוקפא לאגחא האי קרבא ובתר הכי חלוקת השלל והאריך ביה טובא למידע כל חולק וחולק אע"ג דהיא מילא ברירא ומכלא אית רזין עמיקין וכהנים ולויים אע"ג דלית להו חולק בארץ נטלו חלק בהאי שלל משום דמטלטלין איהו ובתר הכי כתב מסעי ואינון לקבל מ' דינין דנחת' נפשא כד אתא מההוא עלמא להאי עלמא שכנגדם מ' יום של יצירת הולד וכנגדם כד נפטר מהאי עלמא ג' לבכי ז' להספד שלשים לתגלחת דצירופא דכלהו מ' ואוף דג' וז' מכלל ל' מ"מ מידי חושבן מ' עולה והכי מ' מסעות דאזל ישראל הוו מתתא לעילא ולקבליהון הוו מ' שנין וקאמר קרא דטעם דכתב משה הני מסעות היינו כי היכי דנודע מוצאיהם וכו' כלומר מטלני נפשא כד נפקא מההוא עלמא למיתי להאי עלמא דהיינו מלעילא לתתא אבל הני מטלני דכתבינהו מתתא לעילא והיינו ואלה מסעיהם למוצאיה'. ואוף דתשכח תרין מטלני יתרין מ"מ הנך תרין עמיקין טוב' ולית השתא עידן לגלאה יתהון. ובתר הכי כתב חלוקת א"י ונחלת בנות צלפחד דרזא דנחלות רזא עמיקא הוא וכ"ש נחלת א"י דלא לחנם אמור לא תהוי בעבורא אחסנתא דאלו באורח פשטא הא קיימא לן אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכיון דהאי בישא והאי טבא מוטב לזכות לטבא מלבישא אלא ודאי האי רזא דנחלה מאב לבן רזא עמיקא ואע"ג דקיימא לן דההוא דרא דמדברא הוו מסטר' דיובלא ואנן אמרינן דאדבק להו בז"ס הבנין. רזא דמילתא דסליקו בז"ס הבנין ואחידו בסטרא דבינה דסמיך להו דייקא נמי דקתני מסטרא דיובלא דהא תרגומא דקצה איהו סטר' אבל משה נתעלה בשער חמשין דבינה ואתדבק בסטר' דחכמה דסמיך ליובלא ומדפקיד קב"ה למשה לאתדבק לשבטיי' בבינה דאיהו חיי מלכא כד בריך לון בעא לאדבק' יתהון תמן ושרא בראובן דאיהו בוכרא ואדביק ליה תמן וממיל' ידבקון שאר שבטייא ושרי ואמר יחי ראובן וגו' וקאמר ומותא תניינא לא ימות לאו למימר דלא יתגלגל אלא האי מותא הוי העלם כעין מיתה האמורה במלכי' אשר מלכו בארץ אדום ומותא קדמא' דהיינו העלם עילאה הוי בבינה ומותא תניינא דאיהי העלם תתאה הוי במלכות וה"ק יחי ראובן כלומ' יתדבק בבינה דאיהי חיי המלך ולא יתדבק במלכות דאיהי אתר דמותא תניינא. ומשום דאיכא למימר כיון דמתדבק בדוכת' עלאה לא ישפע על בנוי שפע ברכה להכי קאמר ויהי מתיו מספר כלומר אוף דיתדבק בבינה מלכות ישפיע שפע ברכן בבנוי ודלהוי מספר דילהו כחול הים דרמיז במלכות. וכיוצא בזה אמ' בנפתלי שבע רצון וגו' כלומר אע"ג דאיהו שבע רצון דאיהו בדוכתא עלאה טובא מ"מ יהא משגח בבנוי לאשפעא להו ברכן מברכת ה' דאיהי מלכות ומהאי טעמא אמר וזאת ליהוד' וגו' כלומ' דאוף דאדביק לראובן למקו' חיי המלך ואחריו נמשכים כלהו שבטייא מ"מ יהודה להוי אחיד נמי בזאת ללחום מלחמות ה' ובכן ואתה שלום: