מגיד מישרים · פרק ל״ו, י״ג

אור ליום ז' ה' למנחם הנה קול דודי דופק בתוך פי ואומר חזק ואמץ וגו' אעפ"י שהימים הללו הם ימי אבל הנה היגון והאבל עמדו צד א' השתא דאתינא לאשתעשעא בהדך תרפנה כנפיה כשושנה בין וגו' כתפוח וגו'. הלא יש לך ליזהר במעשיך מאד מאד ולהזה' מדיבור לגמרי זול' ההכרחי לצורך הקיו' ותמי' הרהוריך ומחשבותיך לא יהון אלא בתורתי בלי שום הפסק אפילו רגע אהד רק בעמדך במקום המטונף כי אז אני וכל חיילותי ממתינין לך בחוץ דהיינו הנך ז' עולמין דאמרית לך וכמה חיילין אית לכל חד מניהון ולכן תאמר בהכנסך התכבדו וכו'. ודע שיותר ממה שאנו נפרדים ממך במקום המטונף יותר ויותר אנו נפרדים ממך כשתפריד מחשבתך מתורתי ומשניותי לכן הזהר מכאן ואילך שלא להפריד מחשבתך אפילו רגע א' והלא בעניינא דהוינא ביום שבת קדש והפסיק המפסיק אתן את דודי לך ומני הטוב לא אמנע מפיך הלא לך למנדע דשבטיי' קדישייא עבדו תשובה על חוביהון ואף ע"ג דיוסף לא בעא לאשתעבדא בהו מ"מ הא הוו מסירין בידיה לאשתעבדא ובהכי אתקון מאי דפגימו אלא כיון דלא אשתעבד בהון ממש אכתי לא אתקון פגמא דילהון כדקא יאות וצריך שישתעבדו בהון נכראין ויסבלו הנהו עונשים אלא דבתר דסבלו עונש מיתה אתלבש רוחא דיליהון בגופא דוגמת גופא דמזומן לצדיקים בג"ע ויתבו על כורסיה מלכותא וקטלו ההוא מלכא וכל הנהו דוכוסין והגמונים. ובמכירת יוסף עקר חובא הוה תלי בשמעון ולוי דאינון קטריגו עליה ואינך אחין אע"ג דהוו סנן ליה מ"מ לא הוו עבדי ליה מדעם ביש. ויהודה לא הוה בליביה עליה כ"כ ואילו הוו מקבלין מיניה הוה אמר דישבקון ליה וראובן אע"ג דהוה שלים להצילו מידם מ"מ ה"ל למללא ליהודה ולאתייעטא במילתא לשזבא יתיה ומשום הכי חזו כלהו לאיענושי ואתגלגלו כלהו בהנך י' נצוצין דההיא טפה דזרעא דאפיק יוסף והיינו דקאמ' בזוהרא קדישא לזימנין די' קטולייא אינון י' בני יעקב ולזימנין קאמ' דאינון בני יוסף ור"ע אצטריף בשמטיי' קדמיי' עד דלא צריך לאתגלגלא בהאי שמטה אלא תרי זמני לחוד ובזמנא תניינא אסתלק באתר דאסתלק דנפשיה הוה אצולה מחכמה ומשו' הכי בזמנא קמא אתא לעלמין שלא בכוונה כביכול כדכתיב ותצא לאה וגו' דמשמע דיעקב לא הוה ליה כוונה למלתא וטעמ' משום דמילין דחכמה סתים אינון ולא אינון יבאתגלייא והיינו טעמא דבזמנא תניינא שהה מ' שנה שלא נתגלית חכמתו. ומהאי טעמא בזמנא קמיית' אתמ' עליה חמור גרם. ובזמנ' תניינא אמ' ואנשכנו כחמור משום דחמורו של אברהם אבינו דאיהו חסד אחיד בחכמה דאיהו אב דיליה ומאי דאמר בזמנא תניינ' מי יתן לי חכם ואנשכנו כחמור לומר שהיה מצטער על שלא היה יכול להוצי' החכמ' לחוץ ולהכי הוה אמר דכי היכי דכי נשכין לב"ח דאיידי מיניה דמא ולחותא הכי לירוב מחכמה נביעו דחכמה ולאו ליהוו מילין סתימין בליביה. ומשה אע"ג דאצטריף בשמטיי' קדמיי' אצטריך לאתגלגל' בהאי שמטא לאשתלמ' ואע"ג דכתיב ויתעבר ה' בי וגו' דמשמע דלא אצטריך למיתי בגין דיליה: