מגיד מישרים · פרק כ״ג, א׳

פרשת ויקרא מהדורא קמא: אור ליום שבת ה' לניסן, היה חופת בתי תמ"ה ונתעכבנו הרבה בתחילת הלילה כמנהג ומפני כך ישנתי עד שעה אחד מהיום והייתי מצטער על שלא נתעוררתי בעוד לילה לבא אלי הדיבור כמנהג, והתחלתי לגרוס משניות, והנה קול דודי דופק ואומר ה' עמך וכו' אל תירא ואל תחת פן אנטשך אעזבך, אע"פ שהיה מן הדין לנטשך ולעזבך שהפרדת לבך הרבה מתורתי, אני לא אעשה כן, ומני הטוב לא אמנע מפיך כי לא אעזבך ולא ארפך ולא אניחך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך ממש ולצורכך כן אעשה כי אזכך לעלות לא"י ולהתחבר שם עם החברים ולהרביץ תורה ולהעמיד תלמידים הרבה, ולהשיב רבים מעון, ואח"כ אזכך לאיתוקדא על קדושת שמי לכן התחזק בתורתי ויראתי ועבודתי, ואל תפריד מחשבותיך אפילו רגע ממשניותי כי אני אני הוא המשנה המדברת בפיך ואני האם המיסרת את האדם אני המלמדך להועיל מדריכך בדרך זו תלך, והנה אתה מתפלל להדריכך בדרכי התשובה והעבודה, והלא הנה הם הדרכים אשר הוריתיך לכן התנהג בהם ותזכה למעלות רמות והזהר מיצר הרע האורב לך כי סוד הכתוב שאומר רק הבמות לא סרו, הוא כי יש בע"ז. ג' מינים, בעל, ופסל, ובמה, כנגד סמאל, ונחש, ויצה"ר, דהא בעל רמיז כד תקיף טובא חיליה דיצה"ר, ודמי לבעל הבית, והוא רמיז לסמאל, ופסל רמז כד מיתקף חיליה ולא כל כך, ובמה רמיז כד מיתחלש חיליה, והוא רמיז ליצר הרע, וקאמר קרא בימי מלכי צדק דאעדו ע"ז מעלמא דאע"ג דאעדו מליבא דבני נשא תוקפא דסמאל ונחש מכל מקום לא הספיקו לאעדאה יצה"ר דרמיז בבמה, ומשום הכי בתר הכי הוו תייבי לסורחנהון וע"כ צריך האדם להזדרז מאוד להעביר ממנו היצה"ר ושלא לתת לו מקום לשלוט, ולמעט בהנאת הגוף, וצא ולמד מהגוים [להבדיל] כי שקר נחלו אבותם ואין בם מועיל. כמה ענויים וסיגופים סובלים, על אחת כמה וכמה שיקל בעיניך לסבול ענויים וסגופים בעד דת האמת להתרצות לפני קונך: