מגיד מישרים · פרק כ״ב, ל״א

אור לר"ח ניסן בשנת הרצ"ו ה' עמך גבור החייל הנה יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך כי התחלת במדות קדשים ותתקדש ותתעלה כי קב"ה ובני מתיבתא דרקיעא שדרוני לאתויי לך שלם על הנך פלפולין דפלפלת בההיא דשוקת יהו' דכלהו חדאן בהו והא אינון מילין דכתבת נצצין וזהרין וגליפין קמיה קב"ה ומאי דפלפלת במילי דמשה ברירי בההוא עניינא יאות כיוונת ובהנהו ג' תירוצים דתרצת אליביה תירוצא בתראה לאו קושטא ומ"מ לא תמחוק יתי' דיקרי' דקב"ה סליק בפלפולא אע"ג דלאו קושטא אינון כפרזלא דמעלין ליה בנורא ובטש ביה נפחא ונציצין מיניה כמה נצוצין לכמה סטרין הכי סליק יקריה דקב"ה בפלפולין דאורייתא דכתיב הלא כה דברי כאש וגו' והא אשר קדישי תבע בשלמא דילך ואוליף זכותא עלך דעד השתא הוו משה בחירי ומשה ברירי ויעקב דחילי תבעין בשלמא דילך והשתא אתוסף אשר קדישי בגין דפלפלת במילוי בפסקים ובתשוב' ומאי דאסיקת במסקנא בין הכא ובין התם קסבר דאין טובלין בתוכה אפי' אם הנקב הוא כשפופרת הנאד ויטבול בה שכ' בפסקי' לאו בתוכה קאמר אלא ע"י וכמו שכתבת ומה שדייקת מהתשובה יפה דייקת, וכן מה שדייקת מדברי אשר ושמשון יפה דייקת ומה שפי' בדברי יעקב דחילי האמת כפירו' כי הוא סבר שהתשובה והפסקים חולקים ותפס דברי התשובה עיקר משום דידע שכתבו אחר אותה תשובה וכדכתבת אבל בעלמא לא ומשום דמילי אשר קדישי לא אתברר קושטא דילהון עד השתא מ"ה חדי לקדמותך ותבע בשלמא דילך ומה דכתבת על ירוחם טמירי יאות כוונת דהכי הוא דעתיה ובגין הנך פלפולין אסתלקת קמי קב"ה ומתיבת' דיליה אע"ג דלא הרהרת בשבוע דא תדיר במילי לכן הזדהר מהיום והלאה בעובדך ותדיר תהרהר במילי דאורייתא דיהא לבך קינא ומשכנא לאוריי' תדיר ולא תשמע לחוייא בישא דמסטי יתך להרהר' בהרהורין דחשוך ובהבלין דעלמא ואוף בעדן צלותא מעייל בלבך ההוא חוייא בישא הרהורין דחשוכא לבטלה כוונת דילך בצלותא ואת לא תשמע ליה ואם פגע בך וכו' ויחד לבך לקב"ה לכוונא בצלותא ואוף למהוי לבך קינא ומשכנא לאורייתא כמא דאוליפתך וחזי דקב"ה משגח בך תדיר וידע הרהורין דבלבך ואלו הוית קאים לפני מלך ב"ו הוית בוש ונכלם למעבד מה דלא יאות על אכ"ו לפני מלך מ"ה הקב"ה דאבעי לך למעבד פולחניה דהא איהו משגח בך טובא תדיר ואנא דאנא שלוחא דקב"ה הא את חזי בעיניך דאנא מתלוה בהדך תדיר ואבעי לך לאתבייש' מני לכן אזדהר בכל מילין דילך מן יומא דנן ולהלאה דאע"ג דסרחת עד יומא הדין הא ע"י שתהרהר באורייתי ותדבק בדחלתי ותסגף נפשך כמא דאוליפתך ובתר הכי תתוקד על ק"ש ישתבק לך וחובין קדמאין לא ידכרון לך כדכתיב אל תזכור לנו וגו' כלומר חובין דאדם חטי עד מ' שנין דאינון שני בחרות לא אתפס עלייהו כולי האי כמו האי דחטי בתר מ' שנין דשריאו ימי הזקנה ומן הדין הוה דכיון דתשובה מעלייתא צריכא באותו פרק וכו' דלא תהני תיובתא לבתר מ' שנין כיון דלא בתוקפיה איהו כדהו' קודם מ' שנין ולהכי הוה מצלי דוד כד הדר בתיובתא שלימתא בתר מ' שנין לא תדכר לי עונות דקודם מ' שנין ולהכי קאמר מהר יקדמונו רחמיך וגו' כלומר דאע"ג דלית אנא כדאי דתשבוק לי הנך חובי כיון דלא מצינא לאהדורי מנייהו כדקא יאות באותו וכו' דהא לית תוקפנא השתא כדהוית בזמן חובא והיינו דקאמר כי דלונו מאד כלומר בגין דאיהו חולשא טובא והא קב"ה בגין דתנדע סגיאות רחמוי הא איהו מקבל לך בתיובתא ולא אדכרון לך חובין קדמאין אי תטר למעבד כל מה דפקדתך ובתר הכי תתוקד על ק"ש וכמא דאמרית לך להן אזדהר מן יומא דנן והלאה טובא בעובדך ולבך יהא קינא ומשכנא לאורייתא ולא תתפרד מינה אפילו רגעא חדא ותדכר דקב"ה בסגיאות טיבותיה ורחמוי משגח בך טובא ואנא מתלוינא עמך תדיר כמא דאת חזי ואנא שלוחא דקב"ה שדר יתי לאתלוא' בהדך ומהכא תשתמודע סגיאות טיבותיה וחסדוי דקב"ה דכל מאי דסרחת קמיה דקב"ה מעידן דשרית למיתב בתיובתא קמיה ולחסות בסתר כנפיו הא פשיט ימיני' קדישא לקבלא לך ברוך הוא ובריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין ויומא הדין ר"ח ניסן קדישא יתיר יתיה ואכיל ביה מאי דתבעי ואי בעית למשתי תרי כסי או תלתא שפיר דמי והלא ביומין קדמאין הוית מתענה אוף ביומי ניסן ואוף ביומי ח"ה לא הוית אכיל נהמא וזכו הוה לך ברם השתא דאת קדם בני נשא לא תזלזל ביומי ירחא דניסן והכדין יהא סדורא דילך בב' וה' אכול בסגופא לחם צר ומים לחץ כדאת עביד האידנא ובשאר ימי השבוע אכול מאי דתבעי ושתי כסא חדא כמא דאת עביד האידנא בלילייא ואי תבעי למשתי עד ג' כסי רשותא בידך הוא אבל בגין דלא תתבטל מפתגמי אורייתא יאות לך למזהר בחמרא הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' הלא לך למנדע דקב"ה וכל בני מתיבתא דרקיעא שדרוני לותך ולאתויי לך שלם ולהודעותך מילין עילאין דרזא דרזין וכדין תשתמודע סגיאות טיבותי' וחסדוי ורחמוי דקב"ה וימיני' פשוטא לקבלא לדתייבין לפולחניה קדישא הלא ידעת דקשה לך טובא בענין ספירייא קדישייא בענין מלכות דהיא מתייחדת עם ספירן ובקצת דוכתי מתחזי דלאו הכי ח"ו כגון דההיא דס' הבהיר דט' שרית וחתים בה וכמה דוכתי אחרינא משמע הכי עד דהא אתי לבעל מנחת יהודה למימר מאי דאמר דהוי דוגמת כלי הספינה וכו' שרי ליה מאריה רחמנא לשזבן מההוא דעתא ומ"מ לא איענש על ההוא מלה כיון דלא אמרה בכוונה למחטי קמיה קב"ה אבל טעות גדול הוא, תו קשה דבקצת דוכתי חזינא דאמרינן דהיא בת אברהם ובקצת דוכתי חזינא דהיא בת בינה ובקצת דוכתי חזינא ההוא דהיא בת גבורה, תו קשה דמחזי דאיכא בספריי' שינויי' ח"ו כדאמרי' עומד מכסא דין ויושב וכו' עד דהאי אייתי לקצת מקובלייא למימר דלאו אינון עצם האלהות ח"ו והא ידעת דר' פלוני הכי סבר ועתיד למיהב דינא עליה ועונש' סגיא לכן אי תשתכח עמיה אמור לי' דיהדיר ביה והוא יקבל מינך דאע"ג דאית ביה קצת מדות דלא מכוונן מ"מ בהאי חכמתא הא ידע בה קצת תו קשה ובכמה דוכתי אמרו רבנן דחוב' דבר נש מטי לשכינה ולספירן ובקצת דוכתי אמרי דלא מטי מידי מחוביה דבר נש לגביה קב"ה ושכינתיה וכד חזית' בס' התקונים להן מהודענא לך קושטא דמלתא ורזא דרזין הלא לך למינדע דכד סליק ברעוא דרעוין עתיקא דעתיקין א"ס למברי עלמין בטיש מניה חד בטישו ובהיר חד נהירו דאיהו כליל תלת וכדאמ' רבנן דנקודה חדא היא כליל תלת ארכה ורחבה ועומקה והם ההוא נהירו הנה חד וכלילן ביה תלת דאינון כח"ב ולבתר כל חד מהני תלת בטיש מיניה נהירו חד חכמה בטש דאיהו נהירו חד כליל תרי אחריני דאיהו חסד נצח ועם חכמה גופיה הא תלתא ובינה נמי בטיש נהירו חד דאיהו כליל ב' גבורה הוד עם בינה גופיה הא תלתא וכתר בטיש מיניה חד נהירו דאיהו כליל תלתא ת"ת יסוד מלכות דבגין דאיהו קריב טפי לא"ס ודמי ליה דאיהו נמי נעלם טובא מ"ה בנהירו דאפיק כלילין תלתא כגוונא דא"ס והשתא מגו דכח"ב הוו חד נהירו ומלכות נפק מכתר ואברהם מן חכמה הוי כאילו נפקו תרווייהו מאתר חד ומ"ה קאמר עלה אברהם וגם אמנה אחותי היא וכו' כלומר אנא והיא מכתר עלאה אתמשכנא דאיהו אבא וכו' ומ"מ אתקריאת בת בינה דכיון דבינה הוי כליל בכת"ר כי נפקא מלכות מכתר הוי כאלו נפקא מן בינה ומשום דגבורה מה"ד הקשה ומלכות מה"ד הרפה אמרי' דינקא מינה וכל חד מהנך ספירין עלאין כלילן מכלהו י' דכיון דכלהו כלילן בא"ס כי אפיק נהירו קדמאה כלהו י' הוו כלילן בההוא נהירו דומיא דאדם דכלהו תולדין דיליה כלילן ביה ואוף הכי כד בטיש כל חד מהנך נהורין דכלילן בההוא נהירו ואפיק נהורין אוחרנין בכל נהורין דכלילן ביה אפיק לון אשתכח דכל מהני י' ספירן כלול מכלהו י' דינקא דהני י' סלקין למאה ומק' לכמה רבוא רבוון דלית לון חושבן ומנין. וכל הני י' ספירן ייחודא חדא אינון ואינון עצם האלהות אינון בא"ס כשלהבת קשור' בגחלת דוגמת הנשמה בגוף האדם עם האברים שהכל א' וכן הכל ייחוד גמור בלי שום צד פירוד בעולם ח"ו ומלכות שהיא מטרוניתא ושאר ספירות בייחוד גמור עם א"ס והכל היה והוה ויהיה וכמו שכתב מנחם מריקנטי וזהו עולם הייחוד הגמור ומשם ואילך התחלת עולם הפרוד כלומר שכל העולמות תלויים במאמרו של הקב"ה מ"מ אינם עצמותו כמו אלו הי' ספירות ובין עולם הייחוד הגמור לעולם הפירוד הגמור יש עולם שיש בו צד ייחוד והוא כלול מכל עשרה ספירן ויש בו צד פירוד והוא נרתק לי' ספירות עליונות כהדין קומצא דלבושיה מיניה והוא הנקרא עולם השם כי עליו נאמר ויתיצב עמו שם כי וירד ה' כמנין כ"ו ע"ב וס"ו נון כפופה ונון פשוטה שהם חת"מ ויעבר ע"ב רי"ו על פניו לא על פניו של משה אומר אלא על פניו של ה' וכו' וזה העולם שהוא בין עולם הייחוד לעולם הפירוד הוא מטטרו"ן שכל הי"ס כלולות בו ובו טעה אלישע אחר לומר שח"ו היו ב' רשויות לפי שיאה שהוא מנהיג עולם הנפרדים ושם הוא ס"ו אלהים אחרים ובו הוא אחיזת שרי האומות כי בספירות עליונות אין שום שר רשאי לעלות ח"ו ושם הוא הטלת זוהמת נחש בחוה להפריד בינו לעולם הייחוד והעונות שם מגיעים להפריד בין עולם הייחוד גמור לבינו אבל בי' ספירות עליונות אין שם פגם ח"ו וכמו שנאמר אם צדקת מה תתן לו, ומשם שהוא עולם הנזכר יפרד והיה לד' ראשים הם ד' מחנות השכינה ובין עולם הנזכר לד' מחנות שכינה הוא עץ הדעת טוב ורע כנזכר אצל סוף התיקו' והוא נקרא כלי שראשו טוב וזנבו רע ושם הוא חטא אדם הא' שערב טוב עם רע וזה הסוד רמז לך שלמה חזן שהוא דוגמת נעל וכו' וזה הוא מה שיודע בן אחותך בזה וכו' והי"ס עליונות הם עצם האלהות והם אחדות גמור כמו שאמרתי ואין בהם שום שינוי כלל רק כפי מה שהאדם עושה כך מודדין לו ובכן ואתה שלום: