והלא בפרשתא דא איכא למידק, אמאי כתיב בה ויקרא אל משה מה דלא כתיב הכי בדוכתי אחריני, ותו מאי וידבר ה' אליו, אבל רזא דמילתא דכולהו ספירין איתנהרו ואיתייחדו כחדא, והיינו דכתיב ויקרא למרמיז וא"ו בתפארת ואיסתלק ביו"ד דהיינו חכמה, ואתנהרו כולהו ספירין וסליקו כל חדא לעשר דאישתכח כולהו דסליקו, וסליקו כולהו למאה, ומשום דכל חדא כלילא מרחמי ודינא אישתכח דסליקו כולהו לרי"ש דהיינו מאתים וכיון דיחודא הוו שלים אסתלקו כולהו באין סוף דרמיז באלף, אל משה כלומר אל"ף דרמיז באין סוף, אתייחד בלמ"ד דרמיז בבינה, ובת"ת דרמיז במשה, וידבר ה' אליו, אל"ף דרמיז באין סוף אתייחד בלמ"ד דרמיז בבינה, וביו"ד דרמיז בחכמה, ובוא"ו דרמיז בת"ת, מאוהל מועד כלומר כנסת ישראל דאתקרייא מועד מלשון ונועדתי כלומר דתמן נועדים כולהו ספירין לאשפעא בה לאנהרא ואיתנהירא טובא, והיינו מאוהל מועד מלשון בהלו נרו על ראשי וכו':
מגיד מישרים · פרק כ״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.