שנת הרצ"ו אור ליום א' ד' ניסן. ה' עמך וכו' הא חזינא דקשה לך על מה דאוליפתך ברזא דרזין טמירא דטמירין רזא דעשר ספירין עילאין ושכינת' מטרוניתא קדישא דאם כן הוו להו אחד עשר. ובעל ספר יצירה אמר עשר ולא ט' עשר ולא י"א. הלא לך למינדע דקב"ה וכל בני מתיבתא דרקיע שדרוני לגבך לאוליפתך רזא וקושטא דמילתא והלא לך למינדע דעשר ספירין עילאין אתנהרו בא"ס באורחא דאוליפתך דא"ס בטיש ואפיק חד נהירו כליל ג' נהורין. וחד מנייהו בטיש ואפיק תרין נהורין. ואידך נהורא בטיש נמי ואפיק תרין נהורין. וכתרא עילאה בטיש ואפיק תלת נהורין והא אשתלימו להו עשר ספירין עילאין. ובתר כל חד מהנך עשר ספירין עילאין בטש ואפיק חד נהור' כעין נרתקא כהדין קומצא דלבושיה מיניה דאיהו יחודא חד עמיה וכל הני עשר נהורין דאינהרו מעשר ספירין עלאין איתכלילו כולהו והיא' שכינתא דביה משפיעין עשר ספירין עלאין למיזן עלמין כולו והיא ביחודא שלימא עם ספירין עלאין דהא בבטישו דלהון נפקת ומשום דהוי אפשר למיסק אדעת' למימני' יתיה ולמימר דספירין אינון אחד עשר להכי אולפך בעל ס' יצירה דלית' דלא דמיין לספירין עילאין דאלו ספירין עלאין דנפקו מא"ס. וחסד ונצח מחכמה וגבורה והוד מבינה ות"ת ויסוד מלכות מכתר אבל שכינתא היא מנא דכולהו דמכולהו נפקת וכל חד מעשר ספירין עילאין נהיר בה חד נהירו ואיתכליל' מכולהו ולהכי תשכח בכתבא דחד מאילניא דאית ביה מכל ספירה וספירה שבילא חד למלכות לרמזי רזי דא ולהכי אחד היא עמהם ביחוד ולא (חסר) וכל זכיין וכל חובין בה תליין ליחדא לה בעשר ספירין עלאין דיהון נהרין בה ותמן הוא רזא דבשכמל"ו ותמן תליין כל מצות עשה ומצות ל"ת כולא ליחדא לה בכל עשר ספירין עלאין כי היכי דנפקת מכולהו הכי בעי ליחדא לה ולכוונא עשר ספירין דילה לקבל עשר ספירין עלאין דכד אינון מכוונן בחדא הוי שלימותא וחדווא בעלמין כולהו. ודא רזא דויאמר אלהים נעשה אדם בצלמינו כדמותינו דהא אלהים דא בינה דאיהו אמר לעשר ספירין נעשה אדם כלומר כל חד מיננא ליבטיש ויפיק חד נהורא דבאתכלילתי' דכולהו עשר נהורין נעשה אדם יהא אדם דהיינו מטרוניתא דביך איתקריאת אדם כד"א כתפארת אדם לשבת בית ומאן דיתבא בביתא היא איתתא וליהוי האי אדם בצלמינו כלומר דניהוי נרתק' לכל חד מינן ויהא כדמותינו כלומר דיהא דמי לן למהוי כליל לעשר ספירין כוותן וטעמא דאמר הכי בינה משום דתרי עילאי כלילין ביה ואיהו גוזר ומקיים במאמר דילהון. ולית לך למישאל אמאי קאמר הכי בההיא שעתא ולא מקמי הכי דהא דא שאלתא דמה לפנים ומה לאחור ובמופלא ממך אל תדרוש וכו' ומהכא תשתמודע רזא דפלוגתא דדו פרצופים היו או זנב היתה דמאן דא' דדו פרצופים היו בעא למימר דהאי נהורא דאפיק כל חד מעשר ספירין הוה כליל בגוויה ולא מתחזי לבר עד דאמרת בינה נעשה אדם דבההיא עידנא אתנהיר ההיא נהורא ואתכלילו כל הנך נהורין ואיתעביד האי אדם. ומ"ד זנב היתה בעא למימר דהאי נהורא הוה מתחזי בכל נהורא ונהורא ספירה וספירה. וכד אמרת בינה נעשה אדם אתכלילו הנך נהורין ואיתעביד האי אדם דאיהי דוגמת נקבה דמכוונא לקביל כולהו שייפין דדכורא כד מתיחדין ביחודא חד והכי כד מתייחדין עשר ספירין דמטרוניתא לקבל עשר ספירין עילאין מכוונא חדא לקבל חדא הא איהו יחודא שלימתא ואיהו חדוותא דעלמין כולהו וההיא איהי רזא דיחודא דאנן בעינין ליחדא תדיר. ודא רזא דאפיק קב"ה אתתא מצלע דאדה"ר. ויבן ה' את הצלע כי היכא דמטרוניתא נפקת מבטישותא דבטישו עשר ספירין עילאין דאיהו עלמא דדכורא ותא חזי איך מבשרי אחזה אלוה דכי היכי דא"ס אפיק עשר ספירין עילאין ועשר ספירין אנהירו ואפיקו. שכינתא וכולא איהו ייחודא חדא. הכי קב"ה בעובדא דאדה"ר נפח באפיו נשמת חיים דהוי רמז לאין סוף ומההוא נשמת חיים אנהורה גופא דאיהו דוגמת עשר ספירין עלאין ומגופא דאדם איתבניאת נוקבא רמז למטרונית' דאיתבניאת מעשר ספירין מנהירו דלהון כמא דאמרן דכל ספירה אנהר בה חד נהורא דאיהו נרתק לה ואיהו מיחדא בהאי נרתקא וההוא נרתקא איחד בה ביחודא שלימ' ובכל הני עשר נהורין איתכלילו ואיתעבידו חד והיא שכינתא דאיהי דוגמת נוקבא דמקבלת ומתעברא מדכורא מכל שייפין דדיליה נגיד בה ואוף איהי מנהגא ביתא ומפלגא מזונא לכולהו עלמין דא הוא רזא וקושטא המילת' דשדר קב"ה וכל בני מתיבת' דיליה לאודעותך דכולהון משגיחן עלך בגין דתבת בתיובתא קמי קב"ה ואוף עתיד לאיתוקד' על קדושת שמיה ותסתלק בגו סילוקין עילאין דקדישין ולכן מהשת' מזמנא לך בגו צדיקייא קדישייא חולקא שלים דנהיר בכמה מרגלין ואבנין ועטורא קדישא בכמה ספירין ומרגלאן ואבנין דיקר ולכן כולהו מתיבתא דרקיע תבעין בשלמך ובעו ביקרא דילך. ולכן מהיום והלאה אתחזק עצמך בהאי חזקה ותוב בתיובת' שלימתא קמי קב"ה ואתדבק בדחלתיה ואוקיד להנך מחשבתין בעידן צלותא או בעידן לימודא ואתתקף בדחלתא ובאורייתא דקב"ה תדיר:
מגיד מישרים · פרק ב׳, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Maggid Meisharim - Torat Emet
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מגיד מישרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
