מגיד מישרים · פרק ב׳, י׳

אור ליום ג' ו' לניסן. הלא הקב"ה וכל בני מתיבתא דרקיע תבעין בשלמך בגין דאת עסיק באורייתא תדיר ומתדבק למיהדר בתיובתא ואת עתיד לאתוקדא על קדושת שמיה דמרך ולכן שדרוני לגבך לאודעותך מה דקשה לך כיון דמטרוניתא איהי כללא דכולהו עשר נהורין דאיתנהרו מעשר ספירין עלאין מכל ספי' נהירא חד איך תאמר אי אפשר לשני מלכי' שישתמשו בכתר אחד ומאי לכי ומעטי עצמך וכו'. עוד שכתבו קצת מקובלים דלקביל ת"ת קאמר אי אפשר לב' מלכים וכו' וכיון דאיהי כלילא מכל ספירה וספירה אמאי קאמר הכי לקביל תפארת יתיר מכל שאר ספירין. ועוד דאחזי דת"ת עדיפא מכתר דהא שמא דהויה דאיהו שמא דת"ת לית ליה רשות למיקרי ליה כמו שהוא נכתב ושמא דאהי"ה דאיהו שמא דכתר אית רשות למיקרי לי' בכתיבתו וא"כ אמאי הוי כתר לעילא מן הת"ת. הלא לך למינדע דכתר בטיש ואפיק תלת נהורין כמו דאוליפתך דאינון ת"ת יסוד ומלכו' וכיון דמכתר נפק ת"ת ודאי איהו עדיף מיניה. וטעמא דשמא דהויה לא מתקרי ככתיבתו ואהיה מתקרי כבתיבתו. דע דאהיה לאו שמא דכתר איהו אלא כעין כנויא ולהכי אית רשות למיקרי יתיה ככתיבתו אבל שמא עיקרא דכתר שמא דהויה איהו אלא דבשמא דהויה דיליה כתיבא ההי"ן ביו"ד לבסוף וקן בוא"ו יו"ד באמצע דשמא דהוי"ה דתפארת ההי"ן דילה באלף לבסוף וכן בוא"ו אלף באמצע וכן בדין דכתר דמי ליו"ד דאיהו סתימא וכלילין בה תלת כדאמרן ולהכי אית ביה תלתא יודי"ן ות"ת אתגלייא יתיר ולהכי אית בי' תלת אלפין לאחזא דהנך תלת דהוו כלילן בכתר הא אתגליאו ואיקבעו כל חד בדוכתיה ושמא עיקרותא דכתר דאיהו שמא דהוי"ה ביודין לא אתיהיב למכתב כלל מרוב קדושתיה ואיעלמותיה. ואע"ג דבכתיבת שמא דארבע אתוון דהויה בלחודיהון לא מינכרי שמא דת"ת משמא דכתר מ"מ לא אתקרי כתר בשמא דהויה כי היכי דלא רמוזי בשמא דהויה דכליל תלת יודין. וענין קיטרוגא דלבנה היינו דההוא נהורא דנפיק מגו כל ספירה וספירה אמר דלא הוי צריכא לתרי נהורין בכל ספירה. והיינו אי אפשר לשני מלכים וכו' ואע"ג דמקצת מקובלים אמרו דעל ת"ת אמרו, כולהו נהורין אמרו הכי כל חד על ספירה דיליה אלא דמלולא (דמלו לה) עם תפארת דאיהו פנים דאדם משום הכי נקטו בתפארת. אמר לה הקב"ה דאיהו אין סוף לכי ומעטי עצמך כלומר דכל הני נהורין דנפקי מגו ספירין יתכללו כחדא ותתעביד מנייהו מטרוניתא לאנהגא עלמא דפירודא והיינו מיעוטא דיליה די להוי איהי ראש לממשלת השועלים. אמרה לפניו רבונו של עולם בשביל שאמרתי דבר הגון וכו' וזהו שאמר שנינו בטימי אחד כו' אמר לה ישראל וכו' כלומר ישראל ע"י המצות יעלוך למעלה וייחדוך אמר הקב"ה דהוא אין סוף הביאו עלי כפרה כו' כלומר לייחד' יתה בהדי ספירין עילאין ע"י ההוא קיבנא: