אבד המשכון או נשרף וכו' לוקה ומחשב דמי משכון ששוה בחובו אפילו נאבד באונס הואיל וחבל שלא ברשות קנאו ונתחייב בו באונסין וכן הדין בחבל כלי אוכל נפש או כל אלמנה לדידן דאין אסור אלא שלא בעת הלואה ועיין תומים דכתבתי דאם אבדו או שרפו בידים נראה לומר דחייב ליקח כלי בדמיו וליתן למלוה לקיים העשה דהשבה ועיין שם מ"ש בישוב דברי הרמב"ם כי רבים חולקים וס"ל דאין כאן מלקות ולא נ"מ לדידן דלית לן מלקות בעו"ה וחשוד נעשה אפילו לית ביה מלקות דהא לאו דחמס הוא ופסול כנ"ל בסימן ל"ד ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן צ״ז, ל׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.