אם תודה תשלם ואם תכפור תשבע הקשה סמ"ע בממ"נ אם לית ליה עדים דלקחו ועדי ראה למה נאמנת בשבועה הא יש לו מגו דלהד"ם כדאמרי' להדיא בגמרא גבי חובל כלי אוכל נפש דאף דמחויב להחזיר מ"מ יש לו מגו דלהד"ם או החזרתי ואי איירי דאיכא עדי ראה ג"כ פשיטא דהיא נאמנת והש"ך הביא בשם ריב"ש תי' דה"א אלמנה הואיל וחס רחמנא עליה מבלי למשכנה א"כ ה"ה לכופה לתשלומין לא ומכ"ש שלא להטיל עליה שבועה בכפירתה קמ"ל דשוה דינה בשאר דברים לשאר בני אדם וצריכה לשלם וכופים אותה וכן אם נתחייבה שבועה אין הבדל והבעה"ת וגי"ת לא ס"ל פי' זה ברמב"ם ועיין תומים דכתבתי פי' רבים. ולדינא כולם אפשר ישרים וברורים ובפרט במ"ש בחובל אלמנה עשירה דאינו מחויב להחזיר לה דאינו נאמן דהחזיר דמהכי תיתי יחזיר כיון שאין עליו חיוב החזרה. וגם כתבתי דהוי ליה חשוד ואינו יכול לטעון טענת כך חייב לי במגו דהא צריך לישבע שבועת המשנה עיין שם כי הכל ברור לדינא ולא רציתי להעתיקו פעמיים:
אורים ותומים, אורים · סימן צ״ז, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
