הת"כ כו' הסמ"ע נתן טעם דהא מיירי דנתן ת"כ שיפרע ועכשיו טוען שפרע ולכך חייב היסת דבאותו זמן עדיין לא נשבע לשקר ואחר כך עובר וקיל ליה משא"כ כשישבע עכשיו היסת השבועה יצא לשקר מפיו ומזהר זהיר ביה ולפי זה תליה במחלוקת לעיל סעיף ט"ז וגם אם עכשיו נותן ת"כ שכבר פרע מועיל לכ"ע והש"ך השיג על כל הדין דס"ל מהר"ם מרא דהאי שמעתי' לטעמיה דס"ל היסת בעי נק"ח משא"כ ת"כ דאינו בנק"ח אבל לדידן דאף היסת לא בעי נק"ח ליתא ועיין תומים שכתבתי דלא ק"מ דמ"מ קיל מהיסת ולכך לכ"ע אפ לו תוקע עכשיו כפו דפרע לא נפטר מהיסת ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן פ״ז, צ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.