כשנתבע וכו' דבמלוה י"ל משמט ליה עד דה"ל זוזי וכן בפקדון אולי נאבדו ממנו וחושש דודאי ימצאנו ולכך כופר ומשמט נפשו עד שימצא הגניבה והאבידה אבל עדים רואים אז בידו תו ליכא התנצלות ואין כוונתו אלא לעשוק בפקדון חבירו והוחזק כפרן:
אורים ותומים, אורים · סימן ע״ה, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.