שפרעו בפניהם פטור זהו לשיטת הרמב"ם ומחבר דס"ל דיכול לומר פרעתיך בפני עדים ומתו א"כ אמרינן דלכך ייחד לו עדים כדי שלא יהיה יכול לומר פרעתי בעדים ומתו אבל לא עלה ברוחו לפסול העדים כשהם מעידים בב"ד שפרע אבל לדעת הרי"ף וסייעתו דא"נ בלאו הכי לומר כי עכצ"ל דפסלינהו לאינך עדים ולכך אף דמעידים דפרעו לא מהימני מיהו כתב הש"ך דהיינו דמלוה טוען סטראי ואע"ג דעדים אלו אומרים על חוב זה פרע פלגינן דבורא אבל אם המלוה מודה דאין לו עליו חוב רק זה וטען סהדי שקרי נינהו אף להרי"ף אינו נאמן לאחזוקי סהדי בשקרא:
אורים ותומים, אורים · סימן ע׳, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.