שלי"ט או נר"ו כו' הש"ך הסכים להרב ב"י דאין מכאן ראיה וסימן כלל די"ל הך נר"ו מוסב על יוסף הלוה אבל לא על אביו שמעון ואפשר דבאמת שמעון אביו מת ומביא ראיה מיהושע בן יהוצדק כהן גדול דלא היה יהוצדק כי אם יהושע כה"ג ע"ש ולא היה צריך ראיה מנביאים כי אם מהתורה יהושע בן נון משרת משה ולא היה נון משרת משה כי אם יהושע וכן טובא אבל באמת יש לחלק בין תוארים לענין ברכה ותפילה כישם תואר כותבים לבסוף אבל ברכה סומכים לה שם אשר עליו מוסב ברכה כי נודע כי בברכה ותפלה יש לנו לדבר דבר המבורר ביותר שלא יפול בו ספק כלל כנודע בזהר ובכל המחברי' ולכך נר"ו או שלי"ט שהוא ברכה ותפילה אילו היה מוסב על שם יוסף היה סמוך לשם יוסף דלא יהיה משמע דקאי על שמעון וברכתו לשוא ולעולם אמרינן גביה לשון מבורר וגם כאן דיש ספק לאיזו נתכוונו העדים אמרי' דדייקי עדים וכתבו בכוונה להורות על שם זה שהוא אשר שמעון חי כמ"ש התו' לחלק אף על גב דבעלמא אין מעלין משטרות ליוחסין בשני יוסף בן שמעון מעלין דדייקי עדים לתת סימן והבדל ואף בזו י"ל כן אך מכל מקום לדינא צ"ע להוציא בחילוק וסימן קלוש זה ממון ויכול לומר המוחזק קים ליה כהב"י והש"ך:
אורים ותומים, אורים · סימן מ״ט, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.