אבל אם רגיל א"נ פי' הש"ך היינו בפסול קורב' דמסתמא הקרובים יודעים זה בזה אבל אם הוא פסול מחמת רשעות ולא נודע רשעתו עד אח"כ בב"ד שנתברר פסולו אף שרגיל עמו מה בכך וכי צריך לידע פסולו ורשעתו כ"כ לישב דברי מהר"י בי רב ונכון הוא ועיין תומים מה שכתב' דאם הם קרובים למלוה ולוה יש לומר דאין בקי בקרובותיו של מלוה ולוה אבל אם הם קרובים שלו מסתמא יודע בקרוביו שלו ואינו נאמן דלא הכיר:
אורים ותומים, אורים · סימן ל״ו, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.