אורים ותומים, אורים · סימן כ״ה, ז׳

וי"ח וס"ל דאם אי אפשר בחזרה לדידן דקי"ל כר"מ דדאין דיני דגרמי הרי הדיין חייב בתשלומין דגרם להזיק ועיין בתומים שהארכתי ליישב לשיטה זו מכל הקו' שטענו עליו הרב הש"ך ומהר"י תאומים ז"ל. ואם הוא מומחה לרבים וקבלוה עליה העלה הש"ך דאף לדיעה זו פטור ולית בי' משום דיני דגרמי ודלא כסמ"ע וב"ח דסבירא להו דחייב והנכון עם הרב הש"ך. ועיין מ"ש בתומים בישוב דברי התו' בפ' אלו טריפות דהעליתי אם נו"נ ביד אף דהוא מומחה ופטור מהדין מ"מ חייב לפנים מש"ה משא"כ בלא נו"נ ביד וטעה בד"מ והוא מומחה לרבים אפילו לפנים מש"ה פטור כדמצינו בר"ע שפטר לר' טרפון ולא אמר לו שחייב לצאת לפנים משורת הדין. ואי בא לוקח ושאל להחכם אי יקח פירות הללו ואמר לו החכם שיקחם היותם טהורים ואחר כך נמצא שטעה והן טמאים דעת הש"ך דאם הטעות בד"מ חוזר המקח אבל אם הטעות בשיקול הדעת המקח קיים ואין ללוקח על מוכר כלום רק הדיין צריך לשלם אם אינו מומחה לרבים וקבלוהו עליה. וכבר הושג מהגאון מהר"י תאומים ז"ל וכן הסכמתי בתומים דאין זה ענין כלל לדיין ופשיטא שכל המקח בטעות ובטל והמוכר יחזיר לו מעותיו ויקח פירות שלו. ועוד דעת הש"ך אם פסק על י"נ שהוא יין כשר ועי"כ עירבן בעה"ב עם שאר יינו הכשר ואחר כך נודע שטעה והראשון י"נ וא"כ כל הייין אסור מ"מ המורה פטור אף שאינו מומחה. וגם זה אינו לשיטת היש חולקים הללו כיון דקי"ל כר"מ דחייב בד"ג אף דהדר דינא הרי זה הדיין חייב לשלם הן טעה בד"מ והן טעה בשיקול הדעת ועיין תומים. ואין להקשות לשיטת הי"ח למה יתחייב הא לקמן בסי' ט"ו במראה דינר לשולחני צ"ל חזי דעלך קסמכינא ואם לאו פטור. וצ"ל דכאן דבאים לפניהם לדון ה"ל כאמרו עלך קסמכינא דהרי אמרו לדון לו ולא שכיח שילך לדיינים אחרים לשמוע אם נכון עפי' הדין דן מה שאין כן מטבע הרי שכיח דאין סומך על שולחני אחד והולך משולחני לשולחני ולכך בעי לומר חזי דעל דידך קסמכינ' לחייבו: