אעפ"י שגרם להזיק לא נתכוון להזיק פי' דה"ל לחייב מדינא דגרמי דקי"ל כר"מ דדנין ד"ג מ"מ פטור הואיל ולא נתכוון אף דשאר ד"ג אין נ"מ בכוונה דאדם מועד לעולם מ"מ בדיין תלוי בכוונה דאל"כ לא יהיה שום אדם מתרצה לדון אם יטעה וישלם. ואם נשא ונתן ביד דעת הב"י וכן הש"ך דחייב הדיין אפילו בטועה בד"מ והסמ"ע והב"ח חולקים וס"ל הואיל ולא נתכוון להזיק אפילו נשא ונתן ביד בטועה בד"מ פטור. ועיין תומים שהארכתי וזה שנחלקו בו הרמב"ן ורשב"א לדעת הרי"ף ורמב"ם. ואין להוציא ממון מיד המוחזק דיכול לומר קי' לי כרשב"א סמ"ע וב"ח כי מבתברים דברי רשב"א ע"ש. ואם הוא מומחה וקבלוהו עליה לכ"ע אפילו לשיטת הרמב"ן וב"י פטור אפילו כו"כ ביד וכ"כ הש"ך ופשוט:
אורים ותומים, אורים · סימן כ״ה, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.