אעפ"י שאינו סמוך דינו כמומחה דהא מחויב להורות ד"ת כדרשינן ועצומים כל הרוגיה זה שהגיע להורות ואינו מורה. והקשה הסמ"ע דלא ה"ל לרמ"א לסדר הך דינא כאן אטועה בד"מ דבממ"נ אם אפשר בחזרה בכ"מ חוזר ואם א"א בחזרה לדעת י"ח דהביא רמ"א אפילו מומחה חייב לשלם. ולדרכו הולך דס"ל בטועה בד"מ וא"א בחזרה אף מומחה חייב לשלם אבל לפי מה דהעליתי לעיל בשם ש"ך דמ"מ מומחה פטור כמבואר גבי ר"ט א"כ שייך שפ"ר הדין כאן בהוראת א"ו אף דאינו מומחה גמור מ"מ פטור מלשלם אף דא"א בחזרה ולק"מ ותמהני מהרב הש"ך שכתב בס"ק ז' דהאמת עם הסמ"ע בזה והוא גופי' השיג אסמ"ע וס"ל דמומחה לעולם פטור אפילו טועה בד"מ ולכן דבריו צריכין לימוד. והנה הש"ך הרבה להביא חבילות של ראיות להשיג על דין זה הנאמר בנ"י אלא שכל ראי' שלו אינם רק דאף דדין איסור והיתר בעינן קבלו עליו ולענ"ד אין כאן סתירה כלל דגם הנ"י מודה בזה דצריך קבלה ואי לא קבלו לא מפטר במה דגמיר וסביר דהא כל טעמו דמחויב להורות דכתיב ועצומים כו'. וכל כמה דלא באו לשאול פיו בדיני איסור והיתר דהיינו קבלה לדעת רוב מחברים וכי מחויב להורות אלא דזה הבדל בין ד"מ לדיני איסור והיתר דבד"מ אף דקבלוהו עליו מכל מקום צריך להיות מומחה מובהק מה שאין כן בהורא' א"ו אם הוא רק גמיר וסביר מומחה איקרי דהא מחויב להורות אבל מכל מקום קבלהו צריך להיות וזולת זה לא מפט' בשום צד. ור"ע דאמר לר"ט מומחה לרבים קושטא דמילתא קאמר אבל באמת גמיר וסביר לחוד מפטר וא"כ אין כאן השגה כלל משום מחבר שהביא הש"ך. אלא דהא קשי' הנ"י אזיל לשיטתו דס"ל מומחה לענין דיני ממונות היינו סמוך ולכך כתב גבי א"ו א"צ סמוך רק הגיע להוראה היינו גמיר וסביר אבל לפי דקי"ל אף מומחה בזה"ז פטור מתשלומין וא"צ סמוך א"כ מה הבדל יש וצריך לומר כפי מש"ל דמ"מ בעינן מומחה לרבים בקי ואתמחי וכאן בגמיר וסביר לחוד סגי והרמ"א דנקט בלישנא סמוך נגרר אחר הנ"י אבל כוון למ"ש. אך עם כל זה צ"ע דא"כ הך משנה דן כו' טימא הטהור איך משכחת ליה אי לא הגיע להוראה מהכ"ת יהיה הוראתו קיימת הא רבים חללים הפיל ואי הגיע להוראה היינו מומחה ופטור מתשלומין ואיך קתני ישלם מביתו ודוחק לומר לצדדין דן הדין אינו מומחה וקבלוהו וטימא הטהור מומחה ולא קיבלהו וזהו דוחק וצ"ע ועיין מש"ל בר"ן:
אורים ותומים, אורים · סימן כ״ה, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
