יש להם לחזור כו' פירש הסמ"ע אפילו לאחר שכבר הוציאו ממון עפ"י פסקם ואף על גב דקי"ל טעו בש"ה קם דינא בכה"ג שנתמנו מפי קהל חוזר אפילו אח"כ דאדעתא דהכי מינום הקהל. ואם כן צ"ל דקאי רק אהך בבא דמינוהו הקהל אבל בבא ראשון שקיבל בין לדין ובין לטעות פשיטא דלא גרע מכל דיינים דלאחר שנעשה כפי פסקם והטעות בש"ה דקם דינא והש"ך השיג דבמינוהו קהל גם כן לאחר מעשה לא גרע מטעות דעלמא בש"ה דקי"ל קם דינא רק מיירי קודם שהוציאו ממון עפ"י פסקם דיש להם לחזור כשטעו דעל זה לא הרשוהו הקהל לחזק טעותם קודם שעשו מעשה ואם מיאנו ומ"מ הוציאו ממון מ"מ חייבים לשלם כדין מזיק דה"ל לחזור ויפה פי' לשיטת הרמ"ה דס"ל דקודם קיום הפסק לא אמרינן מה שעשה עשוי אבל לשיטת הטור דמכל מקום קם דינא עדיין לא תי' הש"ך כלום וצריך להיות כתי' הסמ"ע. ונראה דוקא שגדולים הימנו החזירו אבל עפ"י טעותם א"א בחזרה דכיון דאינם סמוכים מי יאמר דטעמא דבתרא עדיף ומי מעיד על טעותם ולכן צ"ל דב"ד גדול מברר טעותם וכן משמע בתשובת מהר"ם דב"ד הגדול הוא דמברר טעותם ופשוט:
אורים ותומים, אורים · סימן כ״ה, ל״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.