אורים ותומים, אורים · סימן כ״ד, י׳

וכן כל כיוצא בזה ה"ה שאם אמר הנתבע להביא ראי' שלו בתוך ל' יום פוסקין מיד ואם יביא ראיה סותר ואם לא יביא מרוויח התובע שזמן ב"ד שנותנים אחר כך מתחיל מן הפס"ד שהיה תיכף טור והרא"ש וכן אם תבעו שחבל בו ושמעון טוען יש לי כנגדו בידו ואני אביא עדים ע"ז אין נותנים לו זמן דאין נותנים זמן לחבלות סמ"ע בשם תו' ורא"ש ומרדכי. וצ"ל דמיירי דיש עדים על החבלה דאל"כ הנתבע נאמן במגו דלא חבלתי בך כלל כנ"ל וא"כ הוא זה משנה שאינה צריכה דאם בתובעו מעות והלה אומר שיש לו עדים ונכרים הדברים לב"ד מ"מ אין נותנים לו זמן יותר רק ל' יום שהוא זמן ב"ד בלא"ה אף שלא טען כן מכ"ש בחבלה שאין נותנים לו זמן ואי דבחבלה אין לו אפי' ל' יום הוא הטעם דבלא"ה אין לחבלה זמן דאין נותנים זמן לחבלה וזהו כתבו כבר הטור ומחבר לקמן בסי' ת"כ ע"ש ובזילי נכסי לעולם נותנים זמן אפילו לחבלות ואין הבדל בינו לשאר תביעת כמ"ש הנ"י וכן העלה הש"ך ס"ק ב' וא"כ יפה עשה הטור שהשמיט הך דינא דחבלות דהוא במכ"ש משארי תביעות ולק"מ מקושי' הב"ח שהשמיטו: וכתב היש"ש בב"ק פ' הפרה דאם נשבע ונוטל והוא אומר לא אשבע ולא אטול עדיין אין הנתבע יכול להכריחו השבע וטול אבל אם הנתבע היפך עליו השבועה לישבע וליטול אף דא"י לחזור מ"מ יכול לומר השבע לי בזמן ב"ד או אני חוזר בי ואשבע ואפטור כי ע"מ כן הפכתי ולא אהיה אגוד בך לעולם ע"ש ונראים דבריו כי בלא"ה דעת הרבה פוסקי' שיכול לחזור קודם שישבע חבירו: