שישבע לו עכשיו והא דכתב הש"ע לעיל סי' ט"ז דלאחר ל' יום נשבע בע"כ של תובע התם איירי בזילי נכסים ומ"מ ממתיני' ל' יום וא"כ צ"ל עכשיו דנקט כאן לאו דוקא דל' יום נותנים לעולם אפי' בזילי נכסי או באין טוען יש לי עדים אפילו ל' יום אין נותנים בזילי נכסי סמ"ע. והא דאמר לעיל דנתחייב שבועה לא קשה מה אריא דכבר נתחייב שבועה אפילו לא פסקו ליה כלל כיון דזילי נכסיה הא מחויב לטעון י"ל באמת כמ"ש הב"ח נתחייב לו שבועה לאו דוקא אך זהו דוחק דלא נזכר כלל לעיל בש"ע מזילי נכסיה וכהנה יתר דחוקים. ולכן נר' דלעיל בטוען התובע אל ישבע לי משום שיש לי עדים בזו אין נותנים זמן רק ל' יום דאין כאן פסידא לתובע דאמרינן בממ"נ ודאי לא ישבע לשקר דאיך ישבע והוא ג"כ יודע דיש לך עדים וא"כ יתברר ברבים נבלתו איך נשא לשוא נפשו ויפסול לעדות ושבועה. ועוד עם כל זה דישבע לשקר אם אחר כך יבאו עדים ויעידו כדבריך לא תפסיד בשבועתו כנ"ל ולכך אין נותנים רק ל' יום משא"כ כאן דהתובע נותן טעם אולי ברוב ימים יתנחם וישים אל לבו להודות ומבלי לישבע בשקר אבל מודה התובע שאין כאן ראיה כמבואר בטור ובש"ע בזו נותנים לו זמן כפי שאלתו אם אין זילי נכסי ולק"מ ועיין ותראה כי שם נזכר שיש לו עוד ראי' וכאן נזכר כי אולי יתנחם ויודה וא"ש אבל בזילי נכסי אין נותנים לו אפילו ל' יום לשבועה ולכך מדוקדק כאן בש"ע לשון עכשיו וא"צ לדוחק הסמ"ע:
אורים ותומים, אורים · סימן כ״ד, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.