ב"ד פוסקים וכו' היינו שאינו במקום קרוב לשלוח אחריו אבל אם הוא במקום קרוב אין פוסקין שלא בפניו כי אם שלחינן אחריו אולי יבא כ"כ רשב"א וסמ"ע. ועיין מש"ל ס"ס י"ג בתומים להסכים לדברי ב"ח ע"ש. ומדנתן טעם דכל זמן שמביא ראיה סותר הדין משא"כ בד"נ דהוא פסיד' דלא הדר נר' אף בד"מ אם הוא דבר שא"א בחזרה כגון דהוא גברא דמבזבז נכסיה וכדומה אם יגיע לידו יטעון קים ליה אבל כל זמן דאין הנכסים בידו יפסקו הב"ד דאחר זוכה בכה"ג משמע מדברי רשב"א דאין דנין שלא בפניו דהא לד"נ דמי ולא שייך כל זמן שמביא ראיה סותר הדין וצריך ישוב לפי ראות עיני הדיין ולש"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן י״ח, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.