לא טענינן ליה כ' הסמ"ע נראה היינו טעמא משום דאין אדם רגיל להוציא מעותיו בכדי ומטעם זה נמי בדין שכתוב בסעיף י"ח אם הביא המחזיק ראייה שמערער א"ל לקחנו מהמוכר גם שם צריך המערער לטעון בעצמו עביד אינש דזבין דינא ולא טוענין כן עבורו כיון שרצה המערער להוציא ממנו משא"כ במציעתא בהביא המחזיק עדים שיעצו המערער לקנותו לו דשם טוענין עבור המערער דיעצו כן משום דהוא נוח לו וכו' ועיין תומים דהך דינא הוא דברי הרמב"ם והמ"מ הביא מאין לקוח מש"ס ואני השגתי והעליתי ממקום אחר וגם טעם למה כאן לא טענינן ליה ולקמן סי"ז אם הביא המחזיק וכו' טענינן שב' נח וכו' דהתם אף דאמת כן לא טען בעצמו כי לא טוב עשה בעמו ובוש לומר מה שאין כן כאן יוכל לטעון בעצמו ע"ש כי נכון הוא:
אורים ותומים, אורים · סימן קמ״ו, ל׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.