א"צ למחות כ' הסמ"ע וז"ל שם סיים בטעמא שהרי אין הלוקח מחזיק בה בטענה שקנהו מהמערער אלא וכו' מוכח מזה דהא דכתב א"צ לעשות מחאה בהלוקח היינו דוקא כשהוא מובטח בהלוקח שלא ישקר לטעון שקנהו מהמערער או שהודה הלוקח כן בפני עדים דאל"כ צריך לעשות מחאה שלא יטעון שהמערער לקחוהו ויש לו עידי חזקה סמ"ע ועיין תומים שכתבתי דכוונת הסמ"ע רק לעצה טובה אבל אם עשה כן והלוקח לא טען ממך לקחתי לא איבד המערער זכותו דהא עכ"פ לראשון מיחה והשני מודה שלא לקחו ממנו וזה ברור ונכון ודלא כמהרי"ט בתשובה הנ"ל שהשיג על הסמ"ע שדעתו דס"ל לסמ"ע דאיבד זכותו אבל לא כן הוא:
אורים ותומים, אורים · סימן קמ״ו, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.