אורים ותומים, אורים · סימן י״ד, ט״ז

אם האחד ת"ח כו' פירש הסמ"ע דבהגהת מרדכי למס' קדושין נתן טעם בשם מהר"ם ר"ב משום חשדא שיאמרו המורה ההוא שנשלח לו הטענות נשא פנים לת"ח. וכתב הסמ"ע אעפ"י שהב"ד אינו מזכיר כלל שם ת"ח שהוא בע"ד ולא ידע המורה מי תובע או נתבע מ"מ יש לחוש דמכיר כתב יד של ת"ח ההוא ולכך אין לו לכתוב בעצמו רק יעתיקו הב"ד ע"כ. ולדבריו א"צ להעתקת ב"ד רק שהת"ח לא יכתוב כ"י רק יניח לאחר להעתיקו וכמה סופרים מעתיקי דברים בשוקא. ואי' זה במשמע. אבל יותר נראה דתלו בטיב הכתיבה אם כותב הראי' והטענות בלשון מדבר בעדו א"כ בבוא הדברים למורה הרי רואה שמבטן ת"ח יוצא זה ולו הריב ויש לחוש דנושא לו פנים ומהפך בזכותו משא"כ כשהב"ד מעתיקין בלשון כאילו הם מדברים ומצדדים בראיות הללו לזכות גבר הלזה אין כאן ראיה שהוא ת"ח כי הראיה יוצאים מבטן בית דין והם שחפשו ובינו בספרים ומצאו ראיות אלו לזכות של בע"ד זה ואם כן אין כאן חשד ופשוט: