יש אומרים שאם יש שני ת"ח כו' כיון ששניהם בעיר אחת וצ"ל אף על פי דהתובע יכול לטעון לעיר אחרת ניזול לב"ד הגדול ומכ"ש באותו עיר ואפי' למקום ועד יכול להכריחו צ"ל דבאותו עיר גרע טפי דאם יפלא מן ב"ד קטן דבר הרי יכולין לשאול פי ב"ד הגדול ממנו וכ"כ הב"ח. אבל הטור חולק וס"ל דלא זו דלא מצי לטעון נילך לב"ד הקטן אפי' אם יש ב' ב"ד ששניהם שוי' יכול המלוה להכריחו לילך אתו לפני איזה ב"ד שירצה התובע אבל אינו יכול להכריחו לילך לפני ב"ד קטן כשיש בעיר ב"ד גדול ונתבע טוען לילך לפניהם. והסכימו הסמ"ע ורבים מאחרונים עם הטור. ועיין תומים שהארכתי בישוב דברי הסמ"ג וטור ע"ש והעליתי דבא' גדול וא' קטן אינו רשות לנתבע לומר לילך לפני ב"ד קטן אבל כשיש ב' ב"ד השוים במעלה יש לנתבע ברירה לומר לפני ב"ד זה או זה אלך וה"מ כששניהם בעיר אחת אבל ב' ב"ד שוי' במעלה א' בעיר ואחד רחוק ג"פ לא יכול נתבע לומר לפני ב"ד הרחוק שלשה פרסאות כיון שיש לו ב"ד השוה בערך כמו ב"ד ההוא בעירו. אבל אם ב"ד הרחוק ג"פ יותר במעלה מן ב"ד שבאותה עיר אעפ"י שאינו כ"כ במעלה כמו ב"ד הגדול לשיטת התו' ורא"ש רק כמו בית וועד מ"מ הואיל ואינו רחוק כ"כ רק שלשה פרסאות יכול הנתבע לומר לילך לפניהם לדון ע"ש:
אורים ותומים, אורים · סימן י״ד, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Urim veTumim, Warsaw 1881
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך אורים ותומים, אורים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
